חטיבה 7 במערכת שלום הגליל

שבע
את פלדה רוגשת
סער ברמה
את אדם של עשת
את החטיבה!!!

לוחמי חטיבה 7 והכוחות המסייעים

במלחמת שלום הגליל

בחדש יוני 1982 – יצאנו יחד למלחמה על הגנת מדינת ישראל מפני הטרור שהשתלט על לבנון ופגע באזרחי המדינה בכל האמצעים שהם יכלו לעשות זאת.

חטיבה 7 שהייתה, לפני המלחמה, אחראית על מרחב דרום רמת הגולן , יצאה למלחמה ת"פ אוגדה 252 בגזרההמזרחית . לחימה וכבוש ציר הכפרים מעין עטא עד דיר אל אחמר וכיבוש מרחב השטחים השולטים על ינטא . משימות החטיבה היו: השמדת מחבלים וצבא סורי במרחב הלחימה שלנו ,תוך אבטחת האגף המזרחי של לבנון ומניעת התקפות נגד וחדירה של כוחות סוריים למרחב לבנון בגזרתנו. גדוד 77 יצא למלחמה ת"פ אוגדה 36 ובהמשך ת"פ מפקדות אחרות. לחימה בשטח הררי רווי מיקוש עד רמת נבטיה , לחימה קשה מול קיני מחבלים עד כפר רומאן כבוש לילה של עיישיה והמשך לחימה לכיוון ריחן, לחימה מול שריון סורי, כיבוש משערה ועד כפרייה וג'ב ג'נין.

לאחר תום הלחימה והפסקת האש עברה חטיבה 7 להגן על מרחב בקעת הלבנון שהיה בשליטת כוחות צה"ל ממערב לנהר הליטאני, הגנה זו כללה מניעת חדירות בלתי פוסקות של מחבלים מזרח לליטאני.

אתר חטיבה 7 במלחמת שלום הגליל – יאפשר לכל אחד מכם לעיין ולהתגאות בשרות הצבאי שלו ובוודאי בלחימה שלנו להגנת מדינת ישראל. מנהלי האתר , יאפשרו לכם לשלב תאור של ארועים ודברים של כבוד לנופלים בפינת הזיכרון של האתר.

נמשיך לזכור ולהזכיר את הלוחמים שלא שבו משדה המערכה- יהי זכרם ברוך.

איתן קינן קאולי – מפקד חטיבה 7 במלחמת שלום הגליל

מס	יחידה	מפקד	הערות
1	מפח"ט חפ"ק	איתן קינן קאולי	נגמשי"ם: מח"ט, מודיעין , סיוע
2	מפח"ט עיקרית
3	גדוד 82	דור מוסל	טנקי מרכבה 1 עם פלוגת חרמ"ש מילואים ע"ג נגמשי"ם
4	גדוד 75	זיו הלוי	טנקי מרכבה 1 עם פלוגת חרמ"ש מילואים ע"ג נגמשי"ם
5	יחידת/גדוד נומרט	ניצן סלע	טנקי מרכבה 1 עם פלוגת חרמ"ש מילואים ע"ג נגמשי"ם
6	פלוגת סיור	מנחם שובל	נגמשי"ם וג'יפים
7	גדוד חי"ר 9246	יצחק נודלמן	גדוד מס 9246 מחטיבה 247.. צנחנים מילואים ע"ג נגמשי"ם
8	מחלקת הנדסה		זחלדי"ם ודחפור
9	פלר"ק	יוסי מאירוביץ
10	פלק"ד
11	סיוע ארטילרי
12	גדוד 77 ת"פ אוגדה 36	דב רוזנטל	הגדוד יצא למלחמה תחת פקודה של אוגדה 36, טנקי מרכבה 1 עם פלוגת חרמ"ש מילואים ע"ג נגמשי"ם

מהלכים עיקריים של החטיבה במלחמה

שלב	לוח זמנים	משימה	אוייב	הערות
ראשון	9 יוני	תנועה בעקבות חטיבה 401 עד עין עטא		1.הובלה גדוד 75
שני	10ביוני בוקר	כבוש מרחב ציר הכפרים עד השטחים השולטים מעל תנורה	1. פלוגת טנקים וחרמ"ש במרחב בכיפא . 2. מסוקי נ.ט במרחב תנורה	1.הובלה גדוד 75 2.. מכשול קרקעי במעבר הכרחי (בונום 67)
שלב ביניים	10 ביוני בוקר	פריצת ציר אוגף מכשול בונום 67	מחלקת טנקים וחי"ר במרחב עין חורשה	משימה של גדוד 82
שלב ביניים	10 ביוני צהרים	כיבוש שטחים שולטים מעל בית להיא	חשד למארב קומנדו סורי	1.משימה של גדוד החי"ר 2.בתחקיר של אחריהמלחמה הסתבר שהירי היה של מסוקי נט
שלב ביניים	10 ביוני צהרים	ניהול קרב גייסי משולב עם אוגדה 90 לפתיחת ציר "מיכה"	כח משוריין של מעל 12 טנקים בשטחים השולטים ממערב לבכיפא	ניהול הקרב היה של גדוד 75 , ת"פ אוגדה 90 שהבקיעה את המערך הסורי ממערב.
שלב שלישי	10 ביוני אחה"צ	התקפה חטיבתית על מרחב בכיפא תוך השלמת פתיחת ציר הכפרים עד דהר אל-אחמר	1.כח משוריין של 5-6 טנקי T 62 מפקדת פלוגת הטנקים 2. חפ"ק מח"ט 91	1.גדוד 75 ממערב 2. גדוד נומרטבמרכז 3.גדוד 82 ממזרח
שלב ביניים	10 ביוני ערב ולילה	כבוש רשיאוהערכות לבלימת כוחות סוריים ממזרח	קשיי עבירות , האוייב נסוג טרם הכניסה של הכוחות	1.מפקד הכח היה סמח"ט 7 חוטר שלום 2, גדוד החי"ר 3.כח טנקים מגדוד 75
שלב רביעי	11 ביוני שחר ובוקר	כיבוש השטחים השולטים על ינטאממערב תוך פתיחת ציר מזכירון	1.מערך משוריין בקרב השהייה עם קו עצירה. במרחב ינטא 2. דרגים של חטיבה 91	1. גדוד 82 בתנועת לילה עם שליש דלק במיכלים 2. תדלוק זריז של פלוגה בגדוד ויציאה בעקבות גדוד 82.
שלב ביניים	לילה 10 ביוני לילה	הובלת משאיות הדלק בציר הכפרים עד לחניון החטיבה	התקלות בבית להיה. צפיפות וחסימות צירים	הובלה של סגן עמוס בפקוד מ"פ הסיור.

שלב חמישי	11 ביוני 1982 עד שעה 1200	1.תנועה ואש של גדוד נומרט לכיוון ינטא. 2. צוות מסוקי נ.ט בפקוד מפקד הטייסת	1.יחידה משוריינת מדרום מזרח 2.מסוקי נ.ט	התקדמות הגדוד נעצרה במהלך הפסקת האש
שלב ביניים	11 ביוני 1100	חילוץ הפצועים והעדר היכולת להציל אותם	תאג"ד ד"ר רחמיםוהקרפ"ח שרגא אבינר

מהלכי גדוד 75

9 יוני בבוקר

מעבר טוליפ והובלת החטיבה והאוגדה בסדר תנועה הבא:

1.מחלקת טנקים בפיקוד מ״פ ל קובי אברהמי.

2.מחלקת חי״ר(מפלוגת החרמ״ש מיל׳ של הגדוד)על גבי נגמשים.

3.טנק מג״ד.

4.טנק שוט עם נוכרי בפיקוד אבי שחר.

5. טנק מג״ח דחפור בפיקוד אנדי.

7.נגמ״ש רופא.

8.מחלקת הנדסה.

9.הסמג״ד ירון גילן עם שאר כוחות הגדוד(יתרת פלוגה ל, פלוגה כ בפיקוד עדי בן ארצי,פלוגת החרמ״ש בפיקוד יורםלבנון).

9 יוני בוקר עד הצהריים

תנועה בציר הכפרים פה ושם מרבצי מחבלים נטושים.

9 יוני בצהריים - מעבר בעירה חצביא וירי מכוחותינו

לאחר שכוחות שכנים עברו את חצביה,נכנסנו גם אנחנו מעבר בחצביא.

לאחר שכוח החוד (כולל טנק מגד) נכנס החלה אש להפתח עלינו מבלי שהבחנו מהיכן.

פתחנו באש מקלעים לעבר הבתים . קובי מ״פ ל שהוביל ראשון טען פגז כשהוא מדווח שהוא עומדלירות לאחד הבתים. עצרתי אותו כשהבחנתי שנפגעתי בשכם ימין ובגב יד ימין מרסיסים שנבעו מפגיעה בגג הצריח מאחורי כיפתהמפקד(בדיעבד הסתבר שפנטומים של חיל האוויר טעו בהבנת השטח והטילו עלינו בטעות פצצות מצרר).

גם בנגמ״ש הלוחמים שנסע בחוד אחרי קובי ומחלקת הטנקים היתה פגיע של מצרר, ממנה נהרג הלוחם רמי גינת(גינצבורג).

לאחר שאבדדתי דם עלה החובש הגדודי(איציק כהן) לטנק שלי נתן לי עירוי וחבש את השכם הימני וכף היד שהיוספוגים ברסיסים, התאוששתי והחלטתי להמשיך בלחימה ולהמשיך לפקד על הגדוד.

מאחר ולא יכולתי להפעיל את מקלע המפקד החלפתי עם חומי פולק הקמב״ץ מקומות. המשכתי לפקד על הגדוד מתאטען קשר כשחומי מפקד על הטנק מתא המפקד.

המשכנו לחצות את חצביא ולנוע בציר הכפרים בתנועת לילה.

10 יוני בבוקר מעבר גשר מפוצץ ולחימת שבש במערך הגנה קדומני סורי.

לאחר תנועת לילה ממושכת, התיצבנו עם שחר בפיתחו של ואדי שממנו ניתן לראות את מרחב בית לחיא.

השמש בשעות אלו היתה בעיניים והתחלנו לקבל ירי של טנקים ממרחב בית לחיא.

מאחר שהטווחים היו גדולים ולא ניתן לפרוס לעמדות ירי, המשכנו בתנועה במורד הואדי.

כשהגענו לתחתית הואדי ראינו שגשר שהיה תנאי הכרחי להמשך תנועה מפוצץ.

מאחר שהנחתי שהאזור הסמוך לגשר ממוקש קדמתי את מחלקת ההנדסה בפיקוד המ״מ זוהר יחד עם דחפור וטנקשוט עם נוכרי כדי לפנות נתיב להמשך תנועה.

במקביל המח״ט איתן נתן הוראה למ״מ בפלוגה ל׳ ואניה, לחפש מעקף לגשר בחלק יותר גבוה של הואדי.

ואניה מצא נתיב למעבר הוואדי ובעקבותיו עלתה כל החטיבה.

אני עליתי במהירות יחד עם פלוגות ל׳ ו כ׳

לקו עמדות ראשון לאחר הואדי כדי לפתוח באש על מרחב ההגנה הסורי.

כשפלוגה ל׳ תפסה יחד איתי את קו העמדות ראינו שאין לנו קו ראיה והחלטתי לרדת במדרון תלול כדי לתפוס את קוהעמדות הצפוני יותר.

תוך כדי עליה לעמדות החלו להפגע שני טנקים מפלוגה ל׳.

פקדתי על פלוגה כ, לעמיד מחלקה לאבטחת האגף המזרחי ולפעול בירי מונע למיוערת שממנה חשבתי שיורים עלינואש נ״ט.(בדיעבד הסתבר שמסוקי גזל סורים שעל רקע החרמון לא הבחנו בהם, הגיחו ופתחו עלינו בירי טילי נ״ט).

עם הטנקים הכשירים עלינו לעמדות ופתחנו באש לטנקים הסורים המחופרים במרחב בית לחיא.

תוך כדי שהסורים מבצעים קרב השהייה ומחליפים עמדות הצלחנו לפגוע בשבעה טנקים.

10 ביוני מהצהריים- השתתפות בקרב הגיסי.

אוגדה 90 שנעה על ציר מיכה ממערב לנו, לא יכלה להתקדם היות והטנקים המובילים של חטיבה 399 נפגעו מירישהגיע מהאגף המערבי של מרחב בכייפה.

המח״ט איתן הורה לי לחבור ברשת הקשר למפקד אוגדה 90 גיורא לב ולסייע לאוגדה.

חברתי בקשר לגיורא ולמיקי שחר(סווט)

מח״ט 399.

לאחר שהבנתי מהיכן יורים עליהם, כוונתי את פלוגה ל׳(שהיתה יחד איתי) לירי לאגף המערבי של בכייפה.

תוך כדי השמדה של מספר טנקים ונגמשי bmp הצליחה אוגדה 90 להמשיך תנועה בציר מיכה.

10 יוני אחה״צ- השתתפות בהתקפה חטיבתית על מרחב בית לחיא בכייפה.

לאחר הסיוע לאוגדה 90 חזרנו לרשת החטיבתית.

השתתפנו ככוח מחפה להתקפה חטיבתית של גדודים 82 ונומרט, על מרחב בית לחיא בכייפה.

מאחר ולא נשארו מטרות חיות(חלקם הושמדו על ידינו מעמדות וחלקם נסוג בקרב השהייה) הגענו לפנות ערב לאזורדהר אל אחמר.

לילה של 10-11 יוני- מלא מחדש

מאחר שהיינו קצרים בדלק ותחמושת לאחר יום לחימה בצענו מלא מחדש.

תוך כדי עבודה וקהות פקודות אצל המח״ט, נורו לחניון מספר טילי נ״ט מרכס סמוך. לא היו פגיעות ולא נפגעים.

11 יוני-ביקעת סהל-כניסה

לאחר מלא מחדש נענו אחרונים בסדר תנועה לאחר גדודים 82 ונומרט לכוון בקעת סהל-כניסה כשהמשימה להגיעולתפוס את כביש בירות דמשק.

לאחר שהגדודים 82 ונומרט החלו להתמודד עם מסוקי גזל סורים הורה לנו המח״ט להכנס לביקעה ולסייע.

תוך כדי ניסינות להפיל מסוק גזל הבחנו בטנקים ונגמ״ש bmp שיורדים למדרון קדמי כדי להשיג הנמכה לירי לכווננו.

הצלחנו לפגוע בטנק ובנגמ״ש כשקיבלנו פקודה להפסקת אש מ10 בבוקר.

זיו הלוי- מפקד גדוד 75.

גדוד 82 במבצע של"ג

גדוד 82 נועד לפעול במסגרת חטיבה 7 בגזרה המזרחית לאורך ציר הכפרים. הגדוד, מצוייד בטנקי מרכבה סימן 1, כלל מלבד מפקדת הגדוד ופלוגת מפקדה את פלוגה א' בפיקודו של אורי מנשהוף ופלוגה ג' בפיקודו של חיים ברקת (בוקובזה).

פלוגה ב', פלוגת הצמ"פ של הגדוד, בפיקודו של רונן הורוביץ, סופחה לכוח "נומראט", ופלוגת החרמ"ש (מילואים) של הגדוד שגויסה, נאלצה להישאר ברמה"ג מאחר והנגמ"שים שלה הוחרמו עוד קודם לכן ע"י האוגדה למשימות אחרות.

במוצאי יום ראשון ה-6 ביוני, קיבלנו את הפקודה לנוע יחד עם שאר כוחות החטיבה לכיוון לבנון. יצאנו על זחלים בתנועת לילה ממחנה הגדוד בקצבייה לעבר ציר הנפט. נענו על הציר עם שאר החטיבה, ובהמשך בין הישובים בציר המזרחי של אצבע הגליל, עד שער "טוליפ". בדמדומי בוקר יום שני 9 ביוני, התגלתה לעינינו מעבר לקו הגבול בקעה אפופת עשן שחור, תוצאה של פעילות מטוסי חיל האויר וארטילריה של צה"ל. על רקע הדי המלחמה וריח אבק השריפה הגיע הגדוד בבוקר יום שני לשטח הכינוס החטיבתי ליד העיירה אל-מרי.

מאחר והיינו ללא חרמ"ש צמוד, קיבל הגדוד ת"פ פלוגת צנחני מילואים ע"ג נגמ"שים. הכוח - פלוגה ג' מגדוד 9264 (חט' 55) בפיקודו של נועם בן-צבי, הצטרף אלינו בשטחי הכינוס.

בשטח הכינוס שהינו כיומיים. תדלקנו, ערכנו תצפיות ומפגשי מפקדים, והתכוננו לכניסה ללחימה.

ביום רביעי 9 ביוני הצטרפנו עם שאר החטיבה ללחימה. נענו בעקבות גדוד 75 שהוביל ופתח את הציר דרך חצבייא.

ההתקדמות בציר הכפרים היתה בעייתית, טנקי המרכבה רחבים מאד ביחס לסמטאות והרחובות בכפרים שעברנו. לא פעם "גולחו" צידי בתים לצורך המעבר. הטור נע לאיטו לאורך ציר הכפרים. בסמוך לחצבייא עצר הגדוד והתארגן בחניון לילה.

הטור החטיבתי, שנע צפונה באיטיות, היה מתוכנן להגיע אל מוצאו של ציר הכפרים ההררי וקשה המעבר ולהמשיך בשטח הנמוך, שיאפשר פריסת כוחות ותנועה מהירה יותר סמוך לכפר בית לחיא.

בבוקרו של יום חמישי, ה-10 ליוני, התקדם הגדוד עם כוחות החטיבה כשמטרתנו - קו עמדות סמוך לבית לחיא. על-פי הידיעות שבידינו היתה מחלקת טנקים סורית ערוכה מצפון לבית לחיא, מחלקה נוספת באל-עקבה ועוד מחלקה לאורך הציר. טנקים אלה, מדגם טי 62, השתייכו לחטיבה 91 הסורית.

הייתה לי כל הזמן הרגשה שהאויב צופה לעברנו מן הרכס שממזרח. ראינו ענני אבק. צפינו ואף ירינו לעבר מאהלים ואתרים חשודים.

בנקודה שסומנה במפת הקוד כ-"בונום 67". הכביש עבר ואדי סלעי על גבי גשרון. ציפינו שהגשר יפוצץ ולא יהיה כשיר למעבר. התוכנית הייתה שאנו נטפס בשטח בעל עבירות נמוכה ביותר ללא ציר. עמד לרשותנו טרקטור לצורך הכשרת הדרך. הרעיון היה שנפתיע את הסורים והמחבלים מכיוון בלתי צפוי, נתפוס עמדות מעל תנורה ומול בית לחיא ונאפשר לחטיבה פריצה בציר חלופי. הגשר אכן היה מפוצץ, וקיבלתי את המשימה לחפש מעבר. אך עוד בטרם ירדנו מהציר, סמוך לשעה 1230, הודיע המח"ט שגדוד 75 שנע לפנינו הצליח לעבור בסמוך לגשר שפוצץ ואנו נמשיךבעקבותיו.

הגענו לאזור הגשר ההרוס. 200 מטר לפני הגשר גלשנו לתוך הואדי, טיפסנו אל העבר השני ועלינו לקו עמדות, כשאנו מתמקמים ממזרח לגדוד 75. התחלנו לזהות טנקי אויב בטווח של 3,000 מ' ונכנסנו למגע. הטנקים הקדמיים של הגדוד עלו לעמדות לסירוגין וניהלו אש.

פלוגה ג', שתפסה עמדות סמוך לבית לחיא, זיהתה מספר טנקים סוריים והחלה לירות לעברם, שישה טנקים סוריים השמדו בזה אחר זה. פרט למרכבה אחת שנפגעה בחזית ותוקנה, שאר הטנקים לא נפגעו ובמהרה המשיכו קדימה לתפוס עמדות ברכס הבא. תוך הלחימה הורגשה אש ארטילריה סורית דלילה, שגרמה לפציעתו של מ"מ מפלוגה ג'. פלוגה א' הצליחה אף היא להסב אבדות לאויב והשמידה שלושה טנקים נוספים.

בשלב זה קיבלנו ידיעות על ציידי טנקים של האויב במרחב ממזרח לנו, ואף דובר על מסוקי נ"ט מסוג גאזל. במהלך חילופי האש שלחתי את מ"פ החי"ר לעלות על הגבעה ממזרח לעמדות הטנקיםבפאתי בית לחיא, בכדי לאבטח את האגף הימני שלנו.

החי"ר פרק מהנגמ"שים וטיפס רגלית בצמוד לכרם. לפתע נשמע ירי ונועם המ"פ דיווח שיורים עליהם במקלע מכיוון דרום-מערב – כנראה אש כוחותינו. מהירי הראשון נפגעו שני קשרי המ"פ. החובש התרומם בקצה הכוח ורץ לעברם. נורה צרור נוסף והוא נפגע ונהרג. קראתי ברשת החטיבתית לגדוד 75 לחדול אש ובמקביל נעתי עם הטנק שלי למקום בו פרסו חיילי החי"ר, במטרהשהכוח היורה יזהה שמדובר בכוחותינו. כשהגעתי לשם פסקה האש.בתקרית קשה זו נהרגו שני לוחמים מפלוגת הצנחנים – הקשר יוסי זיתוני ז"ל מירושלים, והחובש דני הלפרין ז"ל מכפר-החורש. חייל נוסף נפצע קשה.

בסיום השמדת המטרות יצאנו להסתערות. היעד הבא שקיבלנו היה לתפוס עמדות בסמוך לכפר דהר אל-אחמר, לקראת מתקפה חטיבתית.

בדרך שלחתי בהתאם לתכנית המוקדמת את פלוגת החי"ר לכבוש את מתחם אל עקבה. מאחר ולא זיהינו כל אויב במתחם, וחששתי שבלהט הלחימה תיפגע הפלוגה בכוחות שכנים, הוריתי למ"פ נועם לכבוש את היעד "על יבש", כלומר ללא ירי. בכפר הסמוך, התגלה כי חפ"ק חטיבה 91 הסורית ששכן במקום, נסוג מהאזור זמן קצר לפני שהגענו למקום.

עם ערב נערך הגדוד מדרום לכפר דהר אל-אחמר בחניון לילה.החטיבה עצרה בכדי למלא מחדש תחמושת ודלק, אך אלו בוששו להגיע. נראה שהדיווח על חוסר בתחמושת נבע בעיקר מירי של טנקי הפיקוד. עקב השטח ההררי מרבית הירי היתה ע"י המ"פים, המ"מים, והחפ"ק הגדודי. אלא שלא עשינו בדיקה מדוקדקת.

במהלך השהייה בחניון הטנקים, נורו לעברנו טילי נ"ט. תותח נ.מ. וולקן שהיה עם החטיבה ירה בתגובה ומהירי נפגע נגמ"ש חוליה מאחת הפלוגות ועלה באש. למזלם של אנשי צוות החוליה הם היו מחוץ לנגמ"ש ואיש לא נפגע.

בשעת ערב מאוחרת נקראתי לקבוצת פקודות חפוזה אצל המח"ט. על הגדוד הוטלה משימה לנוע עצמאית דרך ציר מזכירון מצפון לכפר קוק, ולתפוס עמדות מעל סהל אל-כניסה במטרה לצאת משם בהמשך להתקפה חטיבתית על ינטא ולהגיע לציר ביירות דמשק.. המשימה כללה תנועת לילה של כ-15 ק"מ כשהאוייב (חטיבה 91) בהשהייה מולנו. לאחר קבוצת פקודות קצרה עם מפקדי הפלוגות עלינו לכלים והיינו מוכנים לצאת לדרך.

בהתאם לנתונים שקיבלתי, היינו הכוח הקדמי בגזרה. לפני שהתחלתי לנוע עשיתי תצפית מהירה וזיהיתי מה שנראה כמו צללית טנק סורי, בכפר דהר אל-אחמר שמצפון לי. התחלתי כבר לתת פקודת אש כשלפתע הופיעו שני רכבים בתנועה לרוחב הגזרה ממערב למזרח במרחק כמה מאות מטרים ממני. הראשון היה ללא ספק נ"נ צה"לי, והשני משהו מוזר – תובה של שרמן ועלין מטולי טילים (לימים נודע לי שהיו אלו כלים מכוח מטכ"לי). עצרתי מיד אש ברשת הגדודית, וביקשתי מהחטיבה מידע על כוחות שכנים. לא רציתי להיכנס לקרב טרגי עם כוחותינו, ומאידך לא היה לי שום עניין להיכנס למתחם אויב ללא אש. אחרי המתנה ארוכה ואין-סוף בקשות לזירוז מצידי הגיע המידע החיוני – מצפון לדהר אל-אחמריושב כוח מאוגדה 90. סוכם שעד סגול 4849 על ציר מזכירון, הגדוד ינוע למשימה דרך כוחותינו, ומשם מזרחה נתקדם תוך ירי.

באיחור של שעתיים וחצי יצאנו לדרך. מצפון לדהר אל -אחמר עברנו בסמוך לטנקי מג"ח בחניון לילה גדודי. שמחתי על שלא מיהרתי לצאת לדרך קודם לכן.

המשכנו עד מזכירון ועברנו לתנועה קרבית לאורך הציר מזרחה, כשפלוגה א' איתי בחוד. ציפינו לפגוש שוב בטנקים סוריים בדרך, אך לא נתקלנו בהם עדיין. בכניסה לציר זיהתה פלוגה א' שלושה נגמ"שים סוריים והשמידה אותם, כן הצליחה לפגוע בתותח די-30 בהמשך הדרך,

יום ששי, 11 ביוני. השחר החל לעלות ולעינינו נתגלה נוף פסטורלי- כרמים, שדות חרושים וארזי לבנון. לפתע הבחנתי בזיקוק ירוק שנורה בחזית, סמוך למעבר הכרחי בו נעלם הציר מעבר לאוכף סלעי. עברנו במהירות את המקום, בתחושה שבכל רגע ניכנס למארב, אך דבר לא קרה. במהרה התברר כי הגדוד זינב בדרגים של חטיבה 91 הסורית. פרסתי את פלוגות הטנקים ואת כוחות החי"ר והמשכנו לנוע במהירות בבקעה הרחבה שמצפון לכפר קוק. השמדנו מספר משאיות ונגמ"שים וטנק בודד. הראות היתה מוגבלת, שכן הזריחה היתה מולנו, אך הגדוד הצליח להגיע ליעד.פרסתי את הגדוד בעמדות השולטות ממערב על סהל אל-כניסה, כשבמרחק נצפים בתיו של הכפר ינטא.

דיווחתי למח"ט והתארגנו בגזרה. במרחק של 3,000 עד 5,000 מ' בחזית זיהינו כלים של האויב והתחלנו לירות עליהם. במקביל חששנו מירי נ"ט ע"י מסוקים או חוליות חי"ר מכיוון הרכס שמדרום מזרח. הצבתי תצפיות ושלחתי מחלקה מפלוגת החי"ר להתמקם על הציר מדרום לנו ולוודא שלא נופתע מהאגף.

בשלב מסוים זיהה אחד המ"פים דמויות על הרכס מדרום-מזרחבטווח של כ-800 מ' וביקש אישור לירי. ניסיתי לוודא שלא מדובר בכוח שלנו ורק אחר-כך אישרתי לו לירות. צרור אחד הספיק כדי לפגוע ולפצוע את מ"מ החי"ר והקשר שלו. בדיעבד הסתבר שהמ"מ מיקם את הנגמ"שים על דרך העפר, ועלה עם הקשר שלו לתצפית רגלית בנקודה גבוהה יותר. הקשר שהיה ברשת הגדודית, שמע את נסיונותי לזהות את הכוח וצעק למ"מ שמדובר בהם. משום מה הקשר לא הזדהה מיד ברשת, והמחיר היה יקר. שרגא, הרופא הגדודי נשלח במהירות לטפל בפצועים.

המשכנו בירי על טנקי האוייב תוך תצפית דרוכה לעבר הרכס בנסיונות לזהות וליירט מסוקי נ"ט.

בשלב הזה הגיע המח"ט ואיתו כוחות מגדוד 75 ונומראט ואלה החליפו אותנו בעמדות. נענו לאחור וחיכינו לפלוגת המפקדה שהיתה בריכוז חטיבתי שתגיע למילוי מחדש.

עם צהרי היום התבשרנו על הפסקת האש.

גדוד 77 פעל בנפרד מהחטיבה כבר ב 6 ליוני ת״פ חטיבה 679.
מחט 7 החליט להקים מתוך הסד״כ האורגני של החטיבה (גדודים 82 ו 75) כח שלישי המורכב מפלוגה מבצעית מ מגדוד 75 בפיקוד שלומי בלום ופלוגת צמ״פ ב מגדוד 82 בפיקוד רונן הורוביץ.
על הכח פיקד ניצן סלע כשסגנו היה גרשון הכהן.הכח ניקרא כח נומרט על שם הקוד שלו ברשת.
כח נומרט פעל עם החטיבה בכבוש מרחב בית לחיא בכיפה והשתלטות על בקעת סהל כניסה.
בבקעת סהל כניסה נפגע טנק 1א בפיקוד אלי יחזקאל מפלוגה מ מירי מסוקי נ״ט סורים מסוג גזל.
מהפגיעה נהרגו הטען והתותחן אופיר כהן ועודד רחום.

גדוד צנחנים 9264 במלחמת שלום הגליל יוני 1982

מהצגת מפקדת הגדוד:

מג"ד - יצחק נדן (נודלמן).

סמג"ד – משה גורן

מ"פ א' – רענן שוהם ז"ל.

מ"פ ב' – חנן בזק

מ"פ ג' – נועם בן צבי

מ"פ מסייעת – אילן קנטי

מ"פ מפקדה – זכרי דגן ז"ל.

קמב"ץ – עוזר ברקוביץ (ברקו) ז"ל

קמ"ן – מוטי גולני

קצין הקשר – אלי פולק

רופא גדודי – ד"ר אודי שושני

קצין קש"א –

יום ראשון 6.6.1982

יצחק נדן – מג"ד: ביום ראשון 6.6.1982 הגדוד התגייס, התייצבנו במחנה סירקין שם היו הימ"חים שלנו, הנגמשים היו באחסנה יבשה ובתוכם הקיטבגים שלנו.

נפגשתי עם המח"ט נחמיה תמרי, שאמר לי להתארגן כי ב – 13.00 נקבל מובילים, ירדתי למשטחי ההתארגנות נפגשתי עם מפקדי הפלוגות והודעתי להם להיות מוכנים בשעה 13.00 לעלות צפונה.

המובילים הגיעו קצת יותר מאוחר, בסביבות שלוש, שלוש וחצי, ואז התחילו להעמיס, כאשר עוד לא היה ברור לגמרי לאן אנחנו צריכים להגיע.

קיבלנו הודעה שאנחנו צריכים להתחיל לנסוע צפונה, אבל עוד לא ידענו לאן. גם הפעם נתקלנו בתופעה שלא היו לנו מכשירי קשר, לא למ"פים, רק לי היה מכשיר קשר וזה הקשה מאוד.

עלינו על האוטובוסים ובאיזשהו שלב נאמר שצריך להגיע לצומת אחיהוד. ובצומת אחיהוד תהיה נקודת החלטה. האם מערבה משמע לצידון או מזרחה לכיוון החרמון., הגדוד התמקם שם למנוחה ושינה. ובמשך הלילה יוחלט לאן נוסעים. עם שחר קיבלנו הוראה לנסוע לכיוון הקיבוציםדן ודפנה. ולהגיע לשער טוליפ.

יום שני ושלישי -8.6.82 - 7.6.1982

יצחק נדן - מג"ד:הורדנו את הנגמ"שים בערך בין בית הילל ושאר ישוב.

שם ניתנה פקודה לשחרר את המובילים ולהיות מוכנים לתנועה. במקביל קיבלתי הודעה לעלות לחמ"ל בהר דב, לקבל שם פקודה מעמנואל סקל מפקד אוגדה 252.

נסעתי עם ברקו הקמב"ץ ועם קצין הקשר. להר דב למעלה, שם פגשתי את חיות ואת קוטיק מאגד התחזוקה.

יצרנו קשר עם מפקד האוגדה, (סקל), אז עדיין לא ידעתי מי זה.ירדנו למטה וקיבלתי הודעה שאנחנו מצטרפים לחטיבה 7. קיבלנו את התדרים לעבור לחטיבה 7, ואיתן קאולי מח"ט 7 נתן לי הוראה להיכנס בשער טוליפ.

חט' 7 כבר נכנסו לפנינו והיו קצת קדימה מאיתנו. באזור הגפנים, קיבלנו פקודה לפרוס את הגדוד. וזה מה שעשינו.

טוליפ זה מוצב שישב על הגדר, מזרחית קצת לכפר רג'ר, ודרכו נכנסנו, ציר הכפרים מתחיל שם.

יצחק נדן - מג"ד:התמקמנו שם ואיתן ( מחט 7 ) אמר שהוא רוצה לפגוש את המ"פים ואת מפקדת הגדוד. בנינו את החמ"ל שלנו, עם הנגמ"ש, איתן אמר לי שיכול להיות שבערב תהיה קבוצת פקודות, עד כאן זה היום השני ואנחנו נכנסים ללילה, לא עשינו שום דבר, לא לטוב ולא לרע. ישנו שם במקום.

יום רביעי 9.6.1982

יצחק נדן - מג"ד:בבוקר של ה- 9.6 אני מקבל פקודה לעזוב את חטיבה 7 ולחבור לחטיבה401 שנמצאת באזור המזרחיביותר.

בשלב זה פלוגה ג' בפיקוד נועם בן צבי, הוכפפה לגדוד 82 מחט' 7 בפיקוד דור.

קאולי מח"ט 7 אמר לי שגדוד טנקים מחטיבה 401 נתקלו על יד כפר זייד, במגנן נ"ט, לרוץ לשם מהר עם כל הגדוד ולראותאיך לעזור להם.

יצחק נדן - מג"ד:אמרתי למשה, ( הסמג"ד), אני לוקח את המ"פיםאיתי קדימה, ואתה תביא את כל הגדוד אחרינו. ואז רצנו קדימה, עברנו את חצביא חלק זרקו עלינו סוכריות, המשכנו קדימה והגענו לריכוז עצום של טנקים שלנו, אי אפשר היה לעבור, דרך חצביא על ציר הכפרים היתה חסומה.

יצחק נדן - מג"ד:אמרתי למשה בקשר, יש כאן בעיה לפרוס את הנגמ"שים, כי לא היה מקום . לקחתי את המ"פיםנפגשנו עם עמנואל סקל, שאלתי אותו מה הבעיה? ואז הוא אמר לי בוא נעלה על השלוחה הזאת, אני אראה לך מה הבעיה. הבעיה הייתה כזו, שני טנקים פגועים על הציר שיוצא לכפר זייד, ממול, מעבר לוואדי, כפר זייד יושב ממש בתוך הוואדי בצד ימין, ממול רואים פיתות סוריות, עמנואל טוען שמשם ירו עליהם סאגרים ועצרו אותם. כי ברגע שטנק נתקע שם במקום הזה, אף אחד לא עובר. הוא שואל, מה אתה מציע? אמרתי לו אין מה לעשות, אנחנו ניקח את הגדוד, נעשה איגוף שמאלי דרך הוואדי. אני צריך זמן לצורך העניין הזה עד שהגדוד יגיע, הלכנו בינתיים עם המ"פים וצפינו במשקפות, ראינו שלוש פיתות ואז אמרתי, במקום, חנן, אתה לוקח את הפיתה הזאת, רענן אתה לוקח את הפיתה הזאת, את הפיתה השלישית שהייתה יותר בעומק תיקח המסייעת, שהיה לו מחלקת דרגון וסיור, ונלך ונכבוש את זה. ירידה קשה מאוד, עליה קשה מאוד, הגענו לפאתי היעד, בשלב מסוים עצרתי ואמרתי לקש"א להכין אתהמרגמות ה-81 שלנו, אנחנו עוצרים רגע, תדווח, נצפה על היעד בכלל אם יש שם מישהו, כי נראה לי שאין שם אף אחד.

יצחק נדן - מג"ד: עשינו עצירה, המרגמות -81 שלנו מהעבר השני של הוואדי נתנו מטח ראשון על הפיתה הראשונה, לא ראינו שם שום תזוזה, לא בראשונה, לא בשנייה, אמרתי לקש"א תן עוד מטח אחד, שכל אחד יירה עוד פגז, ונתחיל להתקדם. אכן התקדמנו ובאמת לא היה שם אף אחד. רענן לקח את הפיתה הראשונה, חנן את השנייה, והמסייעת הלכו על הפיתה הרחוקה יותר, ואז קיבלנו התקפת מטוסים שלנו

יצחק נדן - מג"ד:עברו, אני חושב ארבעה מיראז'ים שלנו, וזרקו אתפצצות המצרר. ואתה רואה את המצרר מתקרב ומתקרב, המזל שזה היה מצרר אימונים כנראה, לא התפוצץ אף אחד. לא התפוצץ, וזה היה הכול עלינו.

יצחק נדן - מג"ד:היה לי קשר ישיר עם מפקד האוגדה, עמנואל, אני צועק לו "המטוסים זורקים עלינו פצצות". תחקרתי את זה אחר כך בטייסת. מסתבר שהם קיבלו את הפ"מ(פקודת מבצע) הזה בערך 4 או 5 שעות קודם, פקודת מבצע. עד שחימשו, עד שלמדו, כל התמונה השתנתה.

נתתי לאבי אושפיז מהמסייעת פקודה להביא את השיירה עם הנגמ"שים.

ירד הלילה היה חושך, לחצתי על אושפיז שידחוף מהר את השיירה, היה קר מאוד על הציר.

חנן בזק - מ"פ:לפקודת המג"ד נשארנו כל אחד במקומו. היינו רעבים, זיכרי לא הגיע עם האספקה.

יום חמישי 10.6.1982

יצחק נדן - מג"ד:הנגמ"שים חברו אלינו בלילה, בבוקר אחרי שירדנו מהפיתה. חברנו בחזרה לחטיבה , קיבלתי פקודה מקאולי מח"ט 7 לכבוש את רשאיה, יצרנו טור גדודי של הנגמ"שים בהובלת פלוגה ב' אחרי חטיבה 7. לכיוון בית לחיא.

עמדנו בואדי זמן ממושך וחיכינו שהטנקים של חט' 7 יפגעו בטנקים הסורים בבית לחיא.

יצחק נדן - מג"ד:ואז בשלב מסוים אני פתאום רואה שנועם התחיל להתקדם, עקבתי אחרי נועם במשקפת ולא היה צריך גם משקפת, מיד הבחנתי שיורים עליו מצד שמאל, ואמרתי זה כוחות שלנו יורים על כוחות שלנו, צעקתי לאיתן "חדל אש! יורים על נועם!" היו לו שם שני הרוגים.

יצחק נדן - מג"ד:דני הלפרין, ויוסי זיתוני.

חנן בזק - מ"פ:ביום ה-10. אתה קראת לנו, לרענן, לי ולאילן מהמסייעת, ונתת לי פקודה להוביל על הציר , הקמ"ן, מוטי גולני, אמר שבצדדים יש איתור של אויב, אתם תיסעו עם הנגמ"שים, לא ברגל, אבל תיזהרו, תיסעו ותחפו לצדדים כל הזמן כי יש איתורי חוליות שיורות, ויכולות לירות עליכם, אל תחכו שיירו עליכם, תירו לצדדים תוך כדי המעבר.

חנן בזק - מ"פ:שמתי בראש את מ"מ מחלקה 1, הגיע אלי סמח"ט של חטיבה 7 עם טנק, הוא אמר לי נשלחתי אלייך איפה להוביל, הוא הוביל מקדימה, אני עם המ"מ של מחלקה 1 אחרי הטנק, המ"מ ואני עם הנגמ"ש, ואחריי הפלוגה.

יצחק נדן – מג"ד היה לחץ גדול של מח"ט 7 לכבוש את רשאיה,

חנו בזק – מ"פ נתתי פקודה בקשר לירות לצדדים בלי רחמנות ולעבור. התקדמנו, בשלב מסוים היה פיצול בכפר ומ"מ 1 ירה בבלון גז, ענק, היה פיצוץ ענק, עם עשן על כל הצומת, לא ראינו את הצומת ונכנסנו, ובמקום להמשיך ישר, נכנסנו חצי שמאלה, ואז מודיע לי הטנק, עם הסמח"ט, שהוא לא יכול להמשיך כי נכנסו לסמטה.

יצחק נדן - מג"ד:משם ירדנו לחניון לילה גדודי. כשהתמקמנו נפתחה עלינו אש ממקור בלתי ידוע, בחילופי האש נהרג אדמונד שחר.

נועם בן צבי - מ"פ:אנחנו נעצרנו ואתם הלכתם לעשות מה שהלכתם, ואחרי זה נכנסנו לחניון לילה. זה החניון המפורסם. יום חמישי 10.6.82

יום שישי 11.6.82

יצחק נדן - מג"ד:הודיעו לנו שב -11.00 נכנסת לתוקף הפסקת אש.

יצחק נדן - מג"ד:נכנסנו לסהל שזה עמק .

משה גורן - סמג"ד:נלחמנו בחוליה של הסורים. זו היה מלחמה למופת, כמו בספר. המג"ד ניהל את הקרב והסמג"ד היה ברתק וחטף רסיסים של RPG, אתה זוכר? והרגנו אותם כנראה, את החוליה הזאת, הקשר שלי נפצע וכל זה 5 דקות לפני הפסקת האש.

משה גורן - סמג"ד:והמסייעת עשו סריקה ומצאו אותם הרוגים.

משה גורן - סמג"ד:זו הייתה המלחמה האמיתית, בסורים.

נועם בן צבי - מ"פ:מעבירים את גדוד 75 קדימה, אבל תוך כדי המעבר אנחנו רואים מימין, ממזרח למערב, לכיוון ינתא,טור של טנקים סורים נוסע. הבעיה של הטנקיסטים, שבציר הררי מי שיכול לירות זה מ"פ או המובילובמקרה טוב גם הטנק השני. הייתה חסרה להם תחמושת, אז לא פתחו בהסתערות, משמע ירינו מטווח 3- 4 ק"מ ולא השמידו אף טנק סורי. אתה רואה שיירה של טנקים סורים נוסעים, ופה נכנסה הפסקת האש.

מיום שבת ה - 12.6.82 עד יום חמישי - 17.6.82

יצחק נדן - מג"ד:ישבנו בסהל ועשינו סריקות בכפרים בקיצור בט"ש. ב- 17.6 קיבלנו פקודה לשלוח פלוגה לשטח שולט. התנגדתי אך נאלצתי לבצע את הפקודה של קאולי.

התצפית הזו שלנו, הייתה שם שלושה ימים קודם רצוף, לראות אם יש מישהו על הגבעה. וקאולי אמר לי בביטחון מלא אין פה אף אחד, לא ראינו, לא שמענו, לא זזנו. אוקיי.

יום שישי - 18.6.8

יצחק נדן – מג"דהשתלטות על הגבעה ע"י פלוגה א' בפיקוד רענן.

הרצל עוזר - סמ"פ/מ"פ:כן, בפועל זה היה יחידה של קומנדו סורי, ואני אגיד גם שהגבעה הזאת הייתה באמת בלי שום ערך טקטי לגמרי.

הרצל עוזר - סמ"פ/מ"פ:אני אסביר גם למה. אני הובלתי והסיכום היה שאני באיזשהו שלב עולה ימינה, איגוף ימני לחיפוי, ורענן עם שאר הכוח ממשיך בוואדי ואז חיפוי. אני הגעתי לנקודה פחות או יותר, ראיתי הכול סלעים, בולדרים מטורפים ושיחים, המשכתי עוד איזה 300 מטר.

הרצל עוזר - סמ"פ/מ"פ: אני רואה אותם עולים ופתאום, הירי התחיל בהתפוצצות של רימון, שאנחנו כבר מתורגלים, הרי מה קורה, יש לך ירי, קדימה הסתער, , זרוק רימון, הסתערות, מה שהסתבר בדיעבד זה שרענן שהיה באמצע נפגע ונהרג במכת האש, הייתה כיתה אחת משמאלו, כיתה אחת מימינו.

הרצל עוזר - סמ"פ/מ"פ:נשארנו על הגבעה תוך כדי חילופי אש לאורך כל היום, בשלב מסוים חנן בזק מ"פ ב' וחייל נוסף נפצעו מירי צלף. לאחר שחנן נפצע נודלמן שלח את גורן לגבעה, לנהל את הקרב, אחה"צ הצטרף לכוח נודלמן, ועם חשיכה ירדנו כולנו מהגבעה.

הרצל עוזר - סמ"פ/מ"פ:הכול היה מהבוקר, מאור ראשון עד אור אחרון. קלאסי.

יצחק נדן – מג"ד:נשארנו בסהל כשלושה ימים, ואז עלינו לאזור ינטה ותפסנו את המוצבים באזור, שהינו שם כשבועיים, ואז חזרנו לסירקין להשתחרר, אחרי כמה שבועות נקראנו פעם נוספת למצור על ביירות ושהינו בכפר סיל מעל ביירות.

גדוד 77

בלחימה ממערב לליטני

במלחמת שלום הגליל-1982

בתמונה מג״ד: דוביק טל (רוזנטל), תותחן טנק: אבי פדידה, סמ"פ מפקדה: יעקב בכר

סמג"ד: משה לבקוביץ, קמב"צ: איתן רוטנברג, קצין תחזוקה: אבשלום חרובי

1.רקע

מספר חודשים לפני המלחמה הורה הפיקוד לחטיבה 7 להעביר את גדוד 77 ת"פ חטיבה מרחבית 769 המופקדת על גבול הלבנון בפיקוד אל"מ שאול מופז ,שנועד לפעול לאורך נהר הליטני לכיבוש רמת נבטיה.

בתקופה שלפני המלחמה הגדוד עבר אימונים מלאים במסגרת חטיבה 7,כולל תרגילי גדוד וחטיבה, בחודשים שלפני המלחמה הגדוד ערך תרגולים בשטח הררי באזור נוטרה עם כל הכוחות החבירים ,חי"ר והנדסה, כוחות שאכן נכנסו לקרב יחדיו.

בוצע נוהל קרב ארוך עם חטיבה 769,החל מקבוצת פקודות ראשונה, אישורי תוכניות, משחקי מלחמה וקפ"ק 2 חטיבתי מרמת מ"מ, ועד תצפיות מפקדים ותותחני טנקים ממארג' עיון.

2.הכח והרכבו

גדוד 77 היה בפיקוד רס"ן דוביק רוזנטל ,הסמג"ד היה רס"ן לבקוביץ משה.

פלוגה ו-מבצעית בפיקוד עידו מזורסקי.

פלוגה ז -צמ"פ בפיקוד אייל ליברמן

פלוגה ח-מבצעית בפיקוד מוטי אילני

פלוגת מפקדה בפיקוד יעקב סבן

מחלקת מרגמות 81 בפיקוד גבי גוזלן

פלוגת חי"ר על נגמשים מחטיבת גולני בפיקוד נמרוד

פלוגת הנדסה מוקטנת מגדוד 605 בפיקוד מ"פ אפי כהן וסמג"ד 605 זאב.

טנק שוט עם נכרי מחטיבה 188

קצין סיוע ארטילרי-עדו ברגמן

קמב"ץ איתן רוטנברג

קמ"ן דישון ישי

קח"ש אבי דר

רופא-ד"ר אבינועם הניג

קצין קשר-טריפון דרור/רון שלום

קצין שלישות-יוסי מנע

3.שלבים מרכזיים בלחימה

שלב א- 5/6-יום קרב ת"פ מח"ט 188-פלוגה ו ומג"ד

שלב ב-6/6-8/6-ת"פ חטיבה 769-עפ"י תוכנית.

שלב ג-8/6-9/9-ת"פ חטיבה 769-שינויי משימה.

שלב ביניים ת"פ הגיס במעבר מחטיבה 769 לחבירה לחטיבה 460.

שלב ד-10/6-11/6 ת"פ כח יוסי פלד-שינוי משימה.

4. ימי לחימה 4 + 5 ביוני

ביום שישי,4 ביוני 1982 פלוגה ו היתה בחושניה כפלוגת קו ,פלוגה ז במחנה הגדוד בנפח, ופלוגה ח בדרכה הביתה לחופשת שבת.

בצהריים, לאחר ההתנקשות בחייו של שגריר ישראל בבריטניה, קיבל המג״ד הוראה לכנס את הגדוד ולהחזיר החיילים מהחופשה. הופעלה רשת קריאה מהירה. פלוגה ו נעה בליל שישי על זחלים עם הסמג"ד על ציר הפט לקליעה על מנת להשתתף ביום קרב עם חטיבה 188.

בבקר יום שבת 5 ליוני 1982 חבר המגד למחט 188 מאיר דגן בקליעה. במהלך אותו יום השתתפה פלוגה ו בפיקוד עידו מזורסקי לירי לעבר מטרות -עמדותיה היו מצפון לקליעה.

במהלך השבת הגיע כל הגדוד לשטחי כינוס באזור בית הילל.

5.משימות מתוכננות לגדוד ת"פ חטיבה 769

• ניהול אש וחיפוי מרכס "קליעה"-"מארג-עיון" לכיוון בופור, תיבנית, ג'בל טהרה, אל ג'רמק.

• הגעה ותפיסת רכס נבטיה ב-2 צירים:

• כח המג"ד ינוע מציר הדיגלונים המוביל ממארג 'עיון לציר הנפט עד אל ג'רמק.,כפר רומן ולרמת נבטיה.

• כח הסמג"ד ינוע דרך מעבר ליד גשר החרדלה לכפר תיבנית ומשם לרמת נבטיה.

6. ציוות הכוחות

כח מג"ד-פלוגות טנקים ו', ח', מחלקת הנדסה עם המ"פ אפי, מחלקת חי"ר בפיקוד מ"פ ,2 מרגמות 81 מ"מ וטנק שוט עם נכרי .

כח סמג"ד-פלוגה ז', מחלקת חי"ר, מחלקת הנדסה בפיקוד סמג"ד

7. יום לחימה 6 ביוני

לפנות שחר של ה-6 ליוני נעו הכוחות מבית הילל דרך שער "וויס" עד למרגלות קליעה וכח הסמג"ד עלה לעמדות ליד בית החולים בקליעה,ובחיפוי שלו נכנסו פלוגות ו' ו-ח' ל-"דגלונים" ממערב למארג עיון.שלושת הפלוגות פגעו במטרות ממול: פלוגה ו מהבופור ועד תיבנית.פלוגה ח-רכס ג'בל טהרה ועד אל ג'רמק. ופלוגה ז' איזור אל ג'רמק והסרפנטינות לידה.

אש הנגד היתה אש מרגמות דלילה.

בשעה 1000 לערך ירד כח הסמג"ד לעבר מעברת החרדלה, ולאחר שהכשיר אותה לנוכח אש דלילה עבר אותה ועלה על ציר הכביש למשימתו לרמת נבטיה דרך כפר תיבנית, והגיע לרמת נבטיה כמתוכנן ביום זה.

פלוגה ח' נשארה בחיפוי ב"דגלונים " ואילו כח מג"ד עלה על דרך צינור הנפט שהיתה דרך עפר- ומכאן הציר שהיה חשוד במיקוש, ונמצא בשעות הקרובות כממוקש מלא עם מוקשי נ.ט ו-נ"א.

כלים עלו על מוקשים-נגמ"ש מרגמה היה הראשון שעלה על מוקש,הטור המשיך להתקדם-ומ"פ החי"ר כמשימה מתוכננת הלך לבדוק עבירות ואדי אבו מכנס, במקביל עלה טנק הנכרי על מוקשים ויצא מכל פעילות, מ"פ החי"ר ומ"פ ההנדסה בדקו הדרך 500 מטר לפנים וגילו מקבץ של כ-30 מוקשי נ'ט ונ'א.

מ"מ ההנדסה נפצע ממוקש נ"א ופונה לאחור.

בשלב זה עקב העיכוב בהתקדמות כח מג"ד, העביר המג"ד את פלוגה ח -שינוי כיוון להעלות דרך הציר של הסמג"ד לרמת נבטיה. פלוגה ח ביצעה חניון לילה קרבי למרגלות תיבנית, בהמתנה לפתיחת הציר עקב בור ייקוש וחברה לסמג"ד וחטיבה 769 ברמת נבטיה למחרת.

עדיין ביום א', כשעה לפני חושך החליט המג"ד לא להמשיך על ציר הנפט אלא לעשות איגוף ממזרח , כ-500 מטר מציר אפליקציה 33,מ"פ ההנדסה הוביל רגלית עם דקרים (לכח ההנדסה לא היו מגמ"קים) ולאחריו טנק המג"ד, 2 טנקים שנעו על הקוליסים של טנק המג"ד עלו על מוקשים.

עם רדת החשיכה הטור נערך להגנה בגזרתו.

8. יום לחימה 7 ביוני

עם שחר המשיך הכח בתנועה,הוביל את הכח מ"פ ההנדסה לאתר מוקשים, לאחריו טנק מג"ד ואחריו נגמ"ש הנדסה ומחלקת חי"ר למקרה היתקלות. מחלקת טנקים נשארה כל העת ב-"דגלונים"לחיפוי. התנועה עד לדמשקייה היתה ללא בעיות .ואז החלה הפגזת מרגמות דלילה. מצפון לדמשקיה שוב נתקל הטור במוקשים:4,8,4,4, ועוד 2 מוקשים. המוקשים אותרו ופוצצו.

אז התגלה עוד מקבץ של כ-15 מוקשי נ"א בוואדי פטם אל יהודי. בשלב פינוי מוקשי הנ"א נפגע מ"פ ההנדסה אפי כהן ופונה.

כוח ההנדסה נשאר ללא קצינים. בחיבור הדרך עם הואדי גילו מש"קיההנדסה מוקשי נ"א שפוצצו ,טנק המג"ד ונגמ"ש ההנדסה הובילו,ולאחריהם עלה נגמ"ש חי"ר על מוקש, לאחריו עלה עוד טנק על מוקש סנדביץ, טנק שגרר אותו עלה גם הוא על מוקש.

בלילה היה הטור על הכביש מדרום לאל ג'רמק ,ושם חברו אליו בחצות הסמג"ד יחד עם סמג"ד ההנדסה עם דחפור D-9 שהגיעו מרמת נבטיה, והגיעו מגמ"קים שכה חסרו לכח ההנדסה.

9. יום לחימה 8 ביוני

בסביבות השעה 0400 החלה עבודת פינוי המוקשים בדרך לקראת החיבור עם הכביש ואז ה-D9 עלה על מוקש. על הכביש הוכן משטח עבודה לטיפול בכלים שנפגעו מהמוקשים.

הגדוד נע לרמת נבטיה דרך כפר רומן וחבר לחטיבה 769,ושם הגדוד החל מלא מחדש, והמג"ד נפגש עם מופז לקבלת פקודת שינוי משימה.

שינוי משימה ת"פ חטיבה 769

שינוי המשימה היה-כיבוש אל-עיישיה. התכנון החפוז נעשה על פי פוטוסטט הגדלה של הכפר. הכוח לתקיפה כלל את פלוגה ו', פלוגה ח',ו פלוגת חי"ר בפיקוד מ"פ.

פקודת המג"ד לכוחות הייתה בקשר תוך כדי תנועה, מאחר והיה זה ממש לפני שקיעת החמה,-עד חבירה למשטח עבודת תיקון הטנקים ממוקשים בג'רמק הגדוד נע עם אורות מלאים ואז כיבה אותם. לקראת המתקפה, חברו לגדוד פלוגת טנקים ז ופלוגת ההנדסה.

לקראת הכניסה לכפר נורתה על הכפר אש ארטילרית, והארטילריה המשיכה לסייע עם תאורה. לקראת הכניסה לכפר ירו וחיפו טנקי פלוגה ו' על מבואות הכפר. הם נשארו לחיפוי ויתר הכוח נכנס בשעה 2100 בארגז אש לכפר כאשר טנק המג"ד מוביל. למעט מספר מטולי ר.פ.ג שנורו משני בתים במבואות הכפר, וירי מקלעים כבדים, לא היתה התנגדות משמעותית ולקראת חצות נכבש הכפר והגדוד נכנס לשהיית לילה.

10. יום לחימה 9 ביוני

לקראת השעה 0330 של ה-9 ליוני הורה מופז למג"ד 77 לכבוש את הכפר ריחן, המג"ד למד עם הקמ"ן את פרטי היעד והכין תוכנית שאושרה על ידי מופז שחבר למג"ד. בריחן אמורים היו להיות לוחמים פלסטיניים ומחלקת טנקים סוריים, שכן כאן החל קו ההגנה הראשון הסורי. בשעה -0430 החלה התנועה להתקפה. פלוגת טנקים ח' הובילה ונשארה לחיפוי עם הקש"א במזרעת קרעון, כ-2 ק"מ מדרום לריחן.

לכפר נכנסו פלוגת טנקים ז' ומחלקת חי"ר בפיקוד מג"ד. לא היו בכפר טנקים והוא נכבש בקלות. מעבר לכפר נתגלו מרגמות 120 מ"מ שננטשו וכן מחנה הטנקים הסוריים. הסימנים היו של כוח שנסוג לא מזמן.

הגדוד המשיך בתנועה לעבר הכפר ערמתא. היה זה בשעת הצהריים.על בתי הכפר היו דגלים לבנים ולא היתה כל התנגדות. פלוגה ח' התמקמה בחסימה כלפי צפון עד למעבר חטיבת ה-נ.ט דרכה.

הגדוד עצמו חזר ל-ריחן וביצע מלא מחדש. עם הגעת חטיבת הנ.ט פלוגה ח חוברת לגדוד ב-מלא מחדש.

בשעות אחר הצהריים הועבר הגדוד תחת פיקוד הגיס ,מופז חזר לרמת נבטיה ופלוגת גולני עימו. במהלך יממה זו עקב תקלה בטנק מג"ד הוא החליף טנק ועלה על טנק סמ"פ ז', זאב גולדווין שתיפקד כעת כקמב"ץ.

בשעה 1800הורה רמ"ט גיס 446 למג"ד לצאת לתנועה צפונה ולחבור במתג 20 על ציר שבתון ל-"פנס", ו-"פנס "יקרא לי בדרך.(פנס היה דני ורדי). קצת אחרי זה קורא לי ק. אגם כח ורדי ואומר לי שאני מתוכנן להחליף את "שח"(חטיבה 460). התחלתי בתנועה עם הגדוד ובאזור אדום 2744 רמ"ט הגיס,.

יוצר איתי קשר, מנחה אותי לעצור את הגדוד, לקחת עמי את התאג"דומספר טנקים ולנוע במהירות לעבר עין אתינה-שם היו לחטיבה 460 נפגעים רבים מהיתקלות בין כוחותינו מעבר לאש אוייב ,ולאתר בדרך מנחתים אפשריים להנחתת מסוקים לפינוי פצועים. כוח ה-"חילוץ הרפואי" של הגדוד הגיע לעין א תינה, הנפגעים כבר היו בתאג"דים, והעזרה שהיינו צריכים להגיש מבחינה רפואית היתה מועטה. וסגן גולדווין עסק בהנחתת המסוקים לפינוי.

המג"ד חבר למח"ט 460 שביקש שאהיה אחראי על הפינוי(הפינוי התנהל כסידרו ללא מעורבותי).

בינתיים שאר הגדוד בפיקוד הסמג"ד נע לכיוון עין אתינה ועם שחר למחרת (10/6)הגדוד כולו היה בציוות כוחות מלא.

כוח יוסי פלד

11. ימי לחימה 10 + 11ביוני-שינוי משימה ת"פ כח יוסי פלד

בשעה 0400 הגיע במסוק למג"ד 77 תא"ל יוסי פלד בלוויית אל"מ חיים ברק והם חברו למח"ט 460.

לאחר כיבוש עין אתינה על ידי גדוד 198 של חטיבה 460(הכפר נמצא נטוש) .הועבר גדוד 77 לפיקודו של יוסי פלד.

"כח יוסי " כלל בשלב זה את גדוד 77 ואת גדוד צנחנים מילואים של נחשון ישראלי מחטיבה 623.

היעד הראשון של "כח יוסי" היה הכפר משע'רא (ריאקציה במפת הקוד). משע'רא היתה ברצועת ההגנה הראשונה של הצבא הסורי בלבנון כלפי ישראל. בכפר היתה אמורה להיות פלוגת טנקים סורית וגדוד חי"ר.

בתצפית מפקדים של יוסי,נחשון ואנוכי,זיהינו טנקים ותנועת כלים.

נוהל הקרב שיוסי ביצע היה נוהל קרב עם מג"ד 77 ומג"ד החי"ר,ונקבע כי גדוד החי"ר יפעל רגלית עם נ.ט באיגוף מערבי ממורדות ג'בל ברוך, ויקבל ת"פ טנקים מגדוד 77 לחיפוי לתנועתו.

גדוד 77 עם הנדסה כחי"ר ,וכוחות פינוי רפואי משולבים בסדר תנועה-יכבוש הכפר דרך ציר הכביש מרכזי של הכפר, חיפוי לכיבוש יינתן על ידי גדוד 198. הכוחות קיבלו הזמן שנתבקש להכנות כמו גם סיוע ארטילרי.

תחילת התקפת משערא ב-0800 כמתוכנן. בניהול אש מקוו עמדות של גדוד 77 וגדוד 198 נפגעו מספר טנקים סוריים. גדוד 77 נכנס לכפר בסדר התנועה-טנק מ"פ ז, טנק מג"ד ,מחלקת טנקים, הנדסה. תאג"ד ושאר הכח בהתאם. ממש בכניסה הושמדו שני טנקים סוריים מאש טנקים ומאש נ.ט של החי"ר , והכיבוש ארך כשעה, היה מהיר יחסית,ללא אבידות ובתאום מצויין בין הכוחות בפיקוד יוסי פלד. לאורך כלההתקפה הגדוד קיבל עדכונים על מיקום טנקי האוייב בכפר ממקורות שונים(כמו מסוקי תקיפה) דרך יוסי פלד.

לאחר כיבוש משע'רא הורה יוסי פלד למג"ד 77 להעביר פלוגת טנקים ח' בפיקוד סמג"ד לחטיבת צנחנים 623 בפיקוד נחמיה תמרי שנע במקביל מזרחית לאגם קרעון.

כח סמג"ד עם פלוגה ח בפיקוד מוטי אילני

הכח כלל מעבר לטנקים גם כח הנדסה וחבר לחטיבה 623 שפעלה מזרחית לליטני וקבל עדכון ומשימה. בירידה מציר שבתון לכיוון סכר אגם קרעון קבלו עדכון על אויב במתחם "מוזיאוני" , זיהו טנקים ומסוק גאזל-ומהעמדות בסרפנטינות שעל הציר, הסמג"ד פתח באש מטווח רחוק, בירי מהיר ופגע בשני טנקים. למרבה הצער התברר שאלו היו טנקי מגח של גדוד 572,שהיה תחת פיקוד חטיבה 623 ממזרח לליטני, ובעקבות זאת נהרגו 5 חיילים.

הפלוגה עברה את העיירה קרעון והובילה את הכח עד לפאתי ג'ב ג'נין, נכנסה לחניון לילה קרבי ופגשה את מח"ט 623.(המשך פעילות הכח מפורט בהמשך.

כח מג"ד

יתר הגדוד בפיקוד המג"ד המשיך להוביל את "כח יוסי" צפונה בכביש מערבית לאגם קרעון למרגלות ג'בל ברוך, דרך עיתנית, צעבין, חרבת קנפר ועד כפריא

.מ"פ ז היה טנק מוביל ולאחריו המג"ד, ההתקדמות היתה מאובטחת ומהירה, כאשר קבלנו מודיעין בזמן אמת ממסוקי הקרב דרך יוסי פלד כאשר כל הכפרים בדרך הרימו דגל לבן.

עם הגעת הגדוד לאזור כפרייא בשעה 1400 לערך, התגלו ממזרח בבקעא ,ממערב לגשר על הליטני שמוביל לג'ב ג'נין, בטווח ארוך של 4-5 ק"מ מספר נגמשי ב.מ.פ בתנועה למגע, תותחני "צלף" של הגדוד פגעו/השמידו כ-6 נגמשים סוריים. הגדוד המשיך עוד 2 ק"מ מזרחה ונערך לחניון לילה ומשימת אבטחה ושליטה מזחה וצפונה למניעת מעבר כוחות סוריים אל מעבר לליטני מערבה.

13. יום לחימה 11 ביוני

חטיבה 623 ועימה כוח סמג"ד 77, נעה במקביל ל-"כח יוסי" ממזרח לאגם קרעון לעבר ג'ב ג'נין. התנועה תקיפה החלה בשעה 0330,כאשר פלוגה ח' מובילה ואחריה פלוגת סיור ופלוגת הנדסה שהועברה עם הכח מגדוד לחטיבה 623.בשעה 0600 לערך חטיבה 623 כבשה את ג'ב ג'נין ,ופלוגה ח תפסה עמדות בשטח החקלאי מערבית לעיירה לכיוון צפון צפון מזרח לכיוון סולטן יעקב. כשעה לפני הפסקת האש (שחלה בשעה 1200),זיהתה הפלוגה טנקי T-72 ונגמשים בתנועה מסולטן יעקב דרומה על הציר, ופתחה באש בטווח 5100 מטר. טנק המ"פ ירה ראשון ופגע בטנק הראשון וכל שדירת רק"מ האוייב נעמדה. הפלוגה החלה לנהל אש, מ"פ ח' מתאר זאת כ-"מיטווח ברווזים" והושמדו כ-14 כלים-רובם טנקי T-72.

ביום זה הגדוד נשאר בעמדותיו לחסימה מזרחה וצפונה. מצפון כבר היו כוחות חטיבת הנ.ט על ג'בל ברוך. ניסיון של הגדוד ממערב לליטני לסייע באש טנקים לפלוגה ח לא צלח בשל עשן פגזי הארטילריהוהטווח הארוך. בשעה 1200 נכנסה הפסקת האש לתוקפה. והגדודבעמדותיו נכנס ל-"מלא מחדש".

14. סוף דבר

הייתה לי זכות גדולה לפקד על גדוד 77 במלחמה זו, זכיתי בפקודים מצוינים, מפקדים ולוחמים כאחד, כמו גם תומכי לחימה ,וזה אמור גם לגבי הכוחות החבירים-חי"ר והנדסה, גדוד צנחנים מילואים בפיקוד סא"ל נחשון ישראלי שלמדתי ממנו רבות, ומפקדים קרביים מעולים כשאול מופז ויוסי פלד.

הגדוד נכנס בכשירות טובה למלחמה פועל יוצא מאימונים והכנות באחריות חטיבה 7 וחטיבה 769,כמתואר לעיל רוב המשימות לא היו מתוכננות מראש והגדוד השכיל להתמודד עם שינויים אלה בצורה טובה.

ברצוני להדגיש ה-"עצמאות הלוגיסטית" של הגדוד, כאשר פלוגת מפקדה משכה תחמושת מים ודלק ושאר צרכי הגדוד תוך כדי הלחימה, באופן עצמאי מהמיתקנים ברמת הגולן ועד לעמדות בכפרייא שבבקעה.

במשך ימי הלחימה המתוארים לעיל, לא היו לגדוד הרוגים. היו לגדוד 2 פצועים מההתמודדות עם המוקשים -מ"פ ומ"מ ההנדסה.

במארב מחבלים ביום כ"ב באלול תשמ"ב(10/9/1982) בציר על ג'בל ברוך נהרגו שלושה לוחמים מפלוגה ז': סמל ראשון עוזי צדיקיאן,

רב טוראי שלמה גבאי,

רב טוראי אברהם מולה

יהה זכרם ברוך.

במארב זה נפצע סמ"פ ז'-סגן גולדווין זאב.

הקרב הגייסי בהשתתפות חטיבה 7

מדקה 56
https://youtu.be/mPjL3mpfPeg

עדותו של קובי אברהמי מ״פ ל׳ על מעקף הגשר המפוצץ בבונום 67

בסד"כ היו גם

1.נגמ"ש וולקן בפיקוד קצין שהוקצה לי וחיפש אותנו יומיים בדרכים ובקשר. כשירו עלינו בחניון לילה טיל דרגון(כנראה כוחותינו, כי לסורים ולמחבלים למיטב ידיעתי לא היה כזה) הוא כבר היה קרוב וזיהה בטעות את הנפילה בתוךחניון הלילה כיציאה עויינת, הוא תפר צרור ארוך שפגע בנגמ"ש החימוש הגדודי והעלה אותו באש. למזלנו לא היונפגעים.

אחרי הביצוע הזה הוולקן שב ונעלם, בעצם מעולם לא נפגשנו מחוץ לרשת הקשר.

2. טנק שוט נוכרי בפיקוד קצין צעיר אבי שחר - למרכבה כידוע לא היה עדיין נכרי. השוט הגיע אלינו כבר במעבר הגדר. יש עניין כזה בשוט נכרי, אי אפשר למתוח לו זחל עם המפתח הרגיל/מאריך, חייבים "כוכב".

וגם כוכב רגיל יכול למתוח רק את אחד הזחלים כמו שעשינו כשזרח עלינו סופפסוף מיחידת המילואים ששלחה אתהטנק. לזחל השני צריך כוכב קטן יותר, "הולנדי" אם זכרוני לא מטעני, וכזה לא הגיע.

אבי שחר נסע בזהירות כמה ימים. בניגוד אלי שהייתי ללא ספק בעל התואר המוקפק אלוף הגדוד בפריסות. זחל (2) הצליח להישאר עם שני הזחלים עליו עד לגשר המפוצץ בפאתי עין חורשה, שם בקרב עם טנקים סוריים הוא חטף ח"שחץ בחזית הצריח מימין לתותח. למזלנו החץ חדר את הבלטן, החליק על דופן ימין ויצא החוצה ליד המרגמה בלי שאףאחד נפגע.

תנאי השטח לא איפשרו להוריד אותו מהכביש לפתוח ציר עוקף לגשר המפוצץ והחלטתי להשתמש לצורך זה בטד"ח.

3. טד"ח מגח בפיקוד סמל מילואים שאינני זוכר את שמו - הוא הזכיר לי את שמשון הגיבור בספר התנ"ך בתמונותשאמי הקריאה לי כילד. גבוה, שרירי, ובעל מחלפות שיער שעטרו את ראשו וכתיפיו. כשמחלקת ההנדסה התבררהכבלתי יעילה בפתיחת ציר עוקף לגשר "שמשון" הבין עניין במהירות וביצע את המבוקש בצורה מהירה ומדוייקת. הואהסתובב בניוטרל 90 מעלות על הכביש הצר בין קיר הסלע שמשמאלו למורד שמימינו בלי לפרוש זחל ובלי להתהפך(כך יכולנו אני ועטר הלפרין להמשיך ולהחזיק בתארים שלנו ללא איום), ירד בהצלחה מהכביש לשטח הפתוח בשיפועמטורף, והתחיל לפתוח ציר עוקף עם הכף.

לחרדתי מ"מ ההנדסה הלך לפניו לאחור וכיוון אותו. חששתי שהטד"ח יפעיל מוקש והמוהנדס ייפגע. למזלו שלהמוהנדס המוקש שאכן היה שם חמק מתחת לכף הדחפור והופעל על ידי בוגי ימין. התרחש פיצוץ עז (סנדביץ'?), גםהטנק וגם המוהנדס נעלמו לשניות ארוכות בענן עשן ואבק, הייתי בטוח שהמוהנדס הלך אבל הוא עדיין עמד שם בריאושלם עם פנים מאובקות והמשיך לכוון במסירות את הטנק קדימה עד שגלגל המתח המפורק חדר להכרתו ונעצר. כאןכבר איבדנו את הסבלנות, נטשנו את התו"ל , הימרנו על חצי ציר פתוח וחצינו את הואדי בהצלחה שניים אחרי יאיר אניקסטר.

חוויה מצמררת של קובי אברהמי מ״פ ל׳

ממרומי 40 שנות צריך להקדים ולומר שאמנם הסיפור נחקק עמוק בזיכרון ויש לו את כל הסיבות להיות מדוייקלחלוטין, אבל זיכרון כידוע אינו הקלטה, ואם מישהו זוכר אחרת, מוזמן להעיר ולהאיר.

היה "ידוע" (אל תשאלו אותי איך) שחוץ מלהרוג אחד את השני רצינו גם לשים את ידנו על שלל ראוי. צה"ל על T72, והסורים על מרכבה.

פלוגה ל' בפיקודי כמעט הכריעה את המשחק הזה לטובת הסורים בגול עצמי. וכך היה.

אחרי הפסקת האש הגדוד היקצה מחלקה בפיקוד מ"פ/סמ"פ לאבטח את הפיתחה שלמרגלות כפר ינטא. המחלקההמתוגברת תפסה עמדות ליד התצפית והתחלפה מידי כמה ימים, התנועה חזרה היתה בדרך כלל לילית.

באחת הפעמים כשהוחלפתי במשימה נסעתי במורד הרכס, הגעתי כבר לביקעה, ציפיתי בכל רגע לראות את הניצנוצים בשטח הכינוס, וכבר הרגשתי קרוב לשק"ש כשלפתע שמעתי צרור ארוך של מקלע. אחרי כמה שניות נורה עוד צרורוהפעם חלפו לי נותבים גבוה מעל הראש.

הצליל לא היה שייך לכוחותינו, לא אפס שלוש, ולא מא"ג. לאט אבל בטוח חילחלה בי ההכרה שזה הצליל הכבד משהושל גוריאנוב רוסי ואני בצרות!

הרמתי עיני למעלה לחפש את כוכב הצפון. הוא היה בשמיים אבל לגמרי לא במקום.

במקום מערבה נסעתי מזרחה.

הירי מעלינו נמשך מעת לעת. היינו בפתחו של ואדי צר, כנראה לא היתה להם הנמכה, ותודה לאל גם לא מוטיבציהלרדת לראות מה קורה למטה.

ירדתי מהטנק ויידעתי את כולם - התברברנו, אני מסתובב וחוזר לאחור, ליסוע אחרי, לא לדבר בקשר.

הסיבוב לא היה קל, ערוץ צר, סלעים פה ושם, אחרי שני נסיונות פרסתי זחל.

הדקות הקרובות היו מאוד מותחות.

המחלקה סובבה את הכלים בהצלחה.

צוות 2 בראשות הנהג דני מנחם הנהג הסתער על הטנק שלי חמוש בסכינים, חתך את הקשירות של כבל הגרירה לסלהצריח ורתם אותי לגרירה.

מפקדי הכלים הוציאו רימונים ושלפו ניצרות כדי לפוצץ את הטנקים במקרה שיסתערו עלינו, כדי שלא יקחו את הטנקיםבשבי.

חומי הקמב"ץ שהחזיק משמרת בחמ"ל חש בהתמהמהותנו, התחיל לחפש אותנו בקשר, בשלב מסויים החליט להריםתאורה כדי לראות מה קורה....

רפי הסמג"ד (ירון היה מג"ד בפועל מאחר וזיו המג"ד הואיל סופסוף להתפנות לטיפול בכתיפו הפצועה שנפגעה מפצצת מצררשל ח"א) התעורר, הבין מה קורה בגדול וחיזל"ש את התאורה.

גיל וחבורתו גררו אותי בחזרה לשטחנו ולשטח הכינוס הגדודי.

כשחצינו את הקוים בחזרה כבר עלה השחר ולא היתה בעייה למצוא את הדרך.

החזרנו נצרות לרימונים.

בבוקר הלכתי לקאולי להגיש את התפטרותי שנדחתה על הסף, מ"מ צעיר שעמד ב"גבול" וראה אותי עובר לסוריהשילם את המחיר.

עלינו בגפ"ס לתצפית. היה קל מאוד לראות - תלם בעומק חצי מטר שהותיר אחריו הזחל הפרוס נמתח לאורך הבקעהשלמרגלותינו מנקודת הפריסה ועד לחזרה הביתה.

משהו כמו 800 מטר.......

עד שירדנו החוליה הגיבורה כבר חתכה את הזחל ותיקנה לי את הטנק.

פרק הזמן שבו החזקתי בידי רימון בלי ניצרה וקיויתי שלא תיירה פצצת תאורה זכור לי כמפחיד ביותר בחיי, הרגשתייובש מוחלט בגרון, עמוק עד הבטן.

בלי לפגוע בזכויות - הנהגים של פלוגה ל' הם בעיני הגיבורים הכי גדולים שלי בלבנון.

אף אחד לא קרא לדני מנחם לצאת מתא הנהג המוגן ולבוא לשחרר את כבל הגרירה שלי, הוא הבין לבד שכל שנייהחשובה ובא בלי שקראו לו.

בדומה גם דני אשכנזי פצוע עם הרבה רסיסים בירך ימין התאושש ראשון מפגיעת הטיל בטנק ד' והוריד אותו לאחורלשטח מוגן עם מנוע שנותרו בו רק שישה צילינדרים מתפקדים.

ומאז ועד היום אלא אם ממש אין ברירה - לא תמצאו אותי מסתובב בלי סכין.

עדות יועד גולן מ״מ בפלוגה ל׳ על חוית סיור בוקר

הראשונה עבודה עצמית, אבל היד השנייה - עלי. 13/07/19 ערב שריונאים בנהלל

כמעט 37 שנים אחרי, אפשר אולי מבט משעשע משהו על רגעי מלחמה נוראים, אחרת נשתגע.

לאחר הפסקת האש במבצע של"ג, מלחמת לבנון הראשונה, אי שם בשלהיקיץ 1982, פלוגה ל' גדוד 75 חטיבה 7, מרכבות סימן 1, הארי שבחבורה, יושבים צפונית למאגר קרעון למרגלות ג'בל ברוך, בואך העיירה כפריה בוילה של בעל אדמות שברח, 6 קצינים צעירים ורב סמל אחד מופקדים על 7 מרכבות האלים, כך חשבנו, בחניון קרבי בין שדרת ברושים ומטע עצי פרי, הסוואה כמעט מושלמת.

השקם בטרם הפציע בוקרו של איזה יום מתקבלת קריאה בהולה בקשר - ירי על סיור פתיחת ציר מכיוון ג'נין, מה חדש? לא ג'נין ליד עפולה ג'נין בבקעת הלבנון, "ג'וב-ג'נין" מערבית לסולטן יעקוב.

מחלקת הכוננות קופצת לכלים, המ"פ קובי בראש, אחריו מ"מ 2 גיל וסוגר מ"מ 1 אני יועד. האדרנלין והטנק בפול גז נעים בשיא המהירות לעבר קו הפסקת האש בדרכים חקלאיות גרוסות בשרשראות הטנקים והנגמשים, מזויינים מכף רגל ועד ראש, פגז בקנה, מאג"ים וגלילונים דרוכים ספק נצורים.

ברשת הקשר הגדודית דברת בלתי פוסקת מטובלת בהוראות ברשת החטיבתית והפלוגתית, כולם מברברים והסיור בלחץ ומלחיץ את כולםומזרזים אותנו להאיץ, תגיעו מהר! תגיעו מהר! אמה מה - קיץ, דרכי עפר טחונות עד דק שווה פודרה, הטנקים מרימים אבק נוראי לא רואים ממטרוהשמש טרם הנצה, ואין ווישרים על העיניים והאבק נכנס בכל חור גם מבעד למשקפי המגן, אז אני שומר מרחק מ 2 שצמוד לעיני החתול האחוריות שלקדקוד שלפתע נעלמו כי פנה חצי ימינה ו 2 פספס והתחיל את הפניה מאוחר וגומר בתעלת ההשקיה משמאל לדרך בזווית חדה על צדו, כשהתותח שהיה לכיוון חצי שמאל עוצר אותו מלהתהפך, ולא מפקירים פצוע בשטח כי המלחמה לא תברח.. אז

עצור! אני פוקד, פורקים תותחים מקלעים ונשקים, אומר לגרי הטען לפצוח עיני נץ לסרוק השטח 360, נותן למשה התותחן את הקשר ומורה לו לעדכן ולהתעדכן במהלך הקרב וזה חוזר על כל פקודה, זעקה וצעקה ששומע בקשר וגם כך רעש הטנקים מחריש אוזניים גם בהילוך סרק, גיל ואני יורדים עם סכיני קומנדו אימתניים לנתק כבלי הגרירה שקשורים היטב לטנקים, מחברים הכבלים ומשיכה פה ומשיכה שם והטנק חולץ לאחור חזרה לשביל, שהחיינו!מעמיסים חזרה הכבלים ויללה חזרה למלחמה.

גיל ביניים מסתבך עם השכפ"ץ שנתפס בדיבורית של הכובע וי.אר.סי כי יש לו יד אחת שבורה בגבס, וקובי המ"פ זועק בקשר שהפקרנו אותו להילחם לבדו בכל הצבא הסורי ואש"ף ועמל ומי לא, מביאים אותי להחלטה גורלית שאני לא מחכה לגיל! הפגז חזרה בבית הבליעה והקליעים כבר בסתרשףמשאוים לצאת בתרועה רמה אלי האויב הנורא. מגביה התותח מקסימום מעלה על מנת לעבור את גיל ומתחיל לצודד קנה חזרה לחזית, ובאסרטיביות רבה נותן פקודה לנהג, משה! סע קדימה מהר!! פן נשפט על הפקרת המ"פ , כן, גם לנהג קוראים משה, ומשה שם פול גז...וגיל - הוא עוד עם השכפ"ץ , פתאום נעמד על הצריח ומרים את שתי ידיו מעלה על מנת להחליק את השכפ"ץ מטה ובום טרח ו-2 עף באוויר ממרומי הטנק ונוחת לפני, עצור!! אני זועק, וקופץ מטה אל גיל ההמום ומנסה להרגיעו, "ירו בי, ירו בי, חטפתי טיל" הוא זועק וכבר בטוח שסיים הקריירה... ואני אומר לו לא, לא, זה לא! זה אני עם התותח שלי...

לאחר כמה שניות ארוכות מתעשת ומנסה לקום ואבוי, לא רק הגבס נשבר ביד הראשונה וכואב, גם כאבי תופת ביד השנייה, אחר כבוד פונה לתאג"ד ואני חברתי למ"פ, נשארנו על הקו כל היום ולא ארע דבר, משהו שמע ירי, אולי בדמיון, אך לא על הסיור ולא על אף אחד אחר בגזרה באותו יום...

לאחר כמה ימים חזר גיל לפלוגה ושתי זרועותיו בגבס, הראשונה מהמרפק עד כף היד והשנייה מהכתף דרומה בתשעים מעלות קשורה לצוואר, שבר, שבר.חוויה מעשירה מאין כמוה, משהו, לשמש לו כידיים חלופיות למשך כמה שבועות – לעזור לו התלבש, לאכול, להתקלח, נו מילא, לשירותים...עד כאן!לאחר כמה התנסויות הצמדנו לו חיל תורן. לימים פרש מהשריון וטיפס בסולם הדרגות ופיקד על יחידה 504 והיה נספח צה"ל בלונדון, ואני בנובמבר אותה שנה משם ישר לבקו"מ והביתה.... ומיד למילואים וחזרה ללבנון... מספורי - יועד .

עדותו של שמוליק רוזנטל מ״מ 2 בפלוגה א׳

זה היה אתמול בלילה.

אני זוכר את הנסיעה על ציר הנפט...יצאנו מנפח תחתון בואך מחנות רווייה וירדנו לשער טוליפ דרך שאר ישוב. אנימ"מ ותיק בפלוגה א' גדוד 82 של חטיבה 7. רק לפני שבוע הייתי מושהה מתפקידי לאחר תאונת אימונים בתרגיללילה פלוגתי...אבל המלחמה בפתח וחזרתי מהר

לשבצ"ק...

ההתרגשות היתה גדולה. ערב לפני, ישבנו כל הקצינים באוהל בנות, צחקנו, שרנו ...היה הומור שחור שלפני מלחמה. גדוד 77 עזב את החטיבה ירד ראשון והתחיל בפעילות כבר בשבת... חיכינו לפקודה...

אורי מנשוף מ"פ א, צפריר הסמ"פ, חגי כהן ממ 1 ואני ממ 2 ....

פלוגת אלון גדוד 82 היתה מוכנה ומאומנת למשימה.....

מרכבות סימן 1....

בציר הנפט כבר התחילו לעוף פלטות בזוקה מפיני זחל שנשברו ותלשו את הברגים...(סידרנו עבודה למשהפלאח...חחח)

הטנקים היו עמוסים בחלקי חילוף, חוליות זחל, חביות סולר ומשאבות. חצינו את הגדר והגענו לשטחי הערכות

בבקעת עיון. נכנסנו לחניונים מבצעיים והתארגנו על הכלים...3 ימים ישבנו וחיכינו כשכולם לפנינו כברנלחמים....חשבנו שזה ייגמר ולא נילחם....שטיגליץ (ז"ל) המס"ח יזם השתלמות הפעלת אש ארט חיה בלבנון ... ואזהגיע הפקודה נועו למשימותיכם סוף!

בציר הכפרים המזרחי התבצר אויב סורי שכלל

טנקים וחוליות קומנדו עם נ"ט שמטרתם היתה לבצע קרב השהייה , לעכב את הטור הישראלי ולגבות מחיר... כל זאתבסיוע מסוקי נ"ט.

ביום שלישי יצאנו לדרך כשאנו עוברים דרך חטיבת השריון 401 בואך חצביה וצפונה לכיוון כביש ביירות דמשק.

התמונות הראשונות של

טנקי מגח שלנו שרופים היו קשות....סטירת לחי...איפוס מהיר. כן...זה אמיתי!!!

גדוד 75 הוביל ואנחנו אחריהם...התנועה בצירים ההרריים היתה איטית מאד והלחימה זהירה. ...יורים במקלעים לגגותהבתים ירי מונע...

סדר כוחות האוייב לא היה ידוע ולכן וזה השפיע מאד על קבלת ההחלטות. המעבר

דרך כפרים בצירים הרריים היה קשה וגרם נזק גדול להם וגם לנו. גשרי אבן וטרסות קרסו, כלים התהפכו...טנקיםנתקעו בבתים וזה גרם לעיכובים.

המפגש עם מסוקי הנ"ט היה טראומתי...חוסר אונים...

טנק ונגמש נפגעו ממש לידי....לשימחתי ללא נפגעים. לעומת זאת, פלוגת החי"ר שנשלחה לאבטח

אגף חטפה אש מכוחותינו ולצערי ספגה אבדות ופצועים. היה שלב שנסעתי לאחור מנופף בדגלים כדי לחדול אתהאש.... עצוב ומיותר...

הקרב המשמעותי של הפלוגה שלנו היה בליל חמישי שבו נדרשנו להוביל את הטור החטיבתי....בציר מזכירון בואךבקעת ינטא.

כבר בתחילת התנועה זיהה

אורי המפ 3 כלים סוריים מסוג ברד"מ סאגר חונים בסמוך לציר והשמידם מטווח 0. אין לי מושג עם הם היו מאויישיםאו נטושים אבל ההתקלות וההשמדה יצרו תרוממות רוח בקשר....נסענו על הציר בתוך הואדי ללא אבטחה וירינו כמומשוגעים לאגפים ירי מונע...לא היה מקלע לטען...אז רוני הטען קשר

ירה את כל המסניות בנשק אישי...חלק כי צריך וחלק לחיזוק הבטחון האישי. עם עלות השחר, נפתחה הראות

הלבקעה וזיהינו את הסורים בורחים.

הקרב הפך להיות מרדף, הם נוסעים ומפעילים מיסוך ואנחנו יורים. בדרך אני משמיד תותח מתנייע, משאית ואת כל מישברח ממנה....

הבוקר עלה על הבקעה ואיתו הגיעו שוב מסוקי הנט הסורים מכיוון ההרים ....מסוקי הגאזל. הטנק של אלי נפגע והנהגנהרג...זיהינו את המסוק ויצרנו ארגז אש פלוגתי לכיוונו...בום פגיעה! עוד קצת ירי לטווחים רחוקים לטנקים ונגמשיב.מ.פ סורים בורחים ו...פתאום חדל אש כללי...

השעה 12...הפסקת אש.

אקורד סיום...

יורדים מהכלים, מאובקים, עייפים ..לא מאמינים שנגמר...עוד קצת והיינו בציר ביירות דמשק...אבל לא. לא הגענו. נגמר. חבל... אבל טוב שנגמר. אנחנו בחיים.

בדיאבד,

המלחמה שלי נמשכה 4 שנים...

נכנסתי למלחמה בחור צעיר תמים ונאיבי ויצאתי משם בוגר, מחוספס חד ונחוש להמשיך...לתרום ולשרת. נפרדתימלבנון אחרי 3 שנים והלכתי ללימודים בפו"ם..

אהבתי את השריון, אהבתי את האחריות ואת האתגר ובעיקר אהבתי את החיילים שלי...ידעתי שהם סומכים עלי ואניסמכתי עליהם.

זוכר את הטנקים המפוייחים שלנו ושלהם, את הגוויות השרופות עם הריח הנורא ...

זוכר את אחוות הלוחמים לאורך כל הדרך, את המחוייבות ואת הרעות.

זוכר את אלה שנפלו תוך כדי ואחרי על אדמת לבנון...כי במותם ציוו לנו חיים.

נחבק את המשפחות השכולות ואת הפצועים..

אשרינו שזה העם שאלה לוחמיו.

תודה אישית לצוות שלי במלחמה. לפרדי הנהג המשוגע מעכו, לרוני הטען העירקי מרמת גן ולבני התותחןהתימני...קיבוץ גלויות.

40 שנה עברו, הזכרון חי בועט ונושם...

לימים חזרתי ללבנון כמג"ד 75 וכמח"ט 7....כל כניסה פנימה היתה מלווה בתחושות, בריחות ובטעמי המלחמהההיא...כל אחד ומלחמותיו.

מחזק את חיילי ומפקדי צה"ל, מיטב בנינו ובנותינו, שנמצאים בכל רגע נתון על משמרתם ונעריך את הקרבתם למעןהעם

והמדינה. חזקו ואימצו ושובו הביתה בשלום. אמן!

עדותו של ערן שוויצר איש צוות בטנק הנוכרי(נשר)

שמי ערן שוויצר.הייתי מט"ק בפלוגה ל' גדוד 75 ובחודשים האחרונים שלפני המלחמה שימשתי כרס"פ הפלוגה.מכיווןשלא הייתי משובץ על טנק,ביום ראשון נשלח צוות להביא טנק מסדנת שמשון ואני שובצתי עליו עם עוד מט"ק מיכהגואטה והתותחן רוני וייס.יצאנו ביום ראשון בלילה בדהירה מטורפת על ציר המפלים (חופשי על הכביש..) ולאחר מכןדרך ציר הנפט צפונה,עד הירידה לעמק החולה.הטנק של המ"מ קאופמן פרס,התחלפנו בטנקים ואני נשארתי עם הצוותשלו להעלות זחל.בבוקר הצטרפנו לכוחותינו וכך ג'יעגע'נו בשטח במשךמספר ימים עד יום חמישי בבוקר.כנראה ביוםרביעי בערב או ביום חמישי בבוקר קיבלתי "העברת תפקיד" - בשל עברי כשוטניק צוותתי לטנק שוט נוכרי כטעןקשר.הצוות היה מילאומניקים שהטען קשר שלהם כנראה נפצע בתקרית המטוסים בחצבייה.האווירה בטנק היתה"מילואימניקית" למדי,צוחקים ואוכלים...עד שעברנו להוביל את הכח על ציר הכפרים.היכון לירי וקדימה לאטלאט.מאחורינו נסע המ"פ וגם נסעו אחרינו טנק דחפור ואולי עוד כלים מסוג זה.בשלב מסויים החל עלינו ירי,אולימרגמות.נצמדנו לקיר שהיה משמאלנו לאורך הכביש תוך סגירת מדפים.המ"מ אבי שחר שהיה המט"ק רצה קצתלהתרשם מהנוף בחוץ...הוציא את הראש ונכנס מיד פנימה עם פנים מלאות בדם.מסתבר שחטף כמה רסיסים לא רציניאבל מספיק כדי להבהיל אותנו.נאלצתי להיפרד מהתחבושת האישית שלי לטובתו (מה אני אחזיר להם בבקו"ם???...העזתי להרהר).המשכנו להתקדם ,ירינו כמו משוגעים מהמקלעים למעלה וגם במקביל לכל השיחים שבאזור ועלכל מיני חושות ,כולל ירי כמה חלולים בתנועה. עד שהגיע "בום גדול,חטפנו משהו.מסתבר בסוף שהיה ח"ש שפגעבנו.לא ידענו מה אבל כל הטנק התמלא באבק וכל הצוות מתחיל לצרוח נהג אחורה מהר...הנהג ממלא פקודות,לוחץעל הגז ברוורס ואנחנו כמעט יורדים למטה אל הוואדי שמימין לדרך.חוזרים אחורה קצת ומתחילה המתנה.קיבלנוהוראה לרדת מהכביש אל הוואדי,אחרי כמה מטרים הזרועות של הנוכרי מקדימה עפות באוויר - כנראה ממוקש.אחרישהתגלה שגם גשרון שהיה על הכביש לפנינו פוצץ ולא היה המשך מעבר על הכביש התחילו פעולות של עבודותמע"צ...פריצת מסלול עוקף בוואדי,הנדסה ,פינוי מוקשים,טד"ח.מתחילים לעבור על הדרך שנפרצה ומתחילים לטפסעל הרכס.המג"ד נותן פקודת לעלות לעמדות ואחריו קובי המ"פ....."תחנות לנדאו כאן קודקןד,התקפה...". אביהמט"ק שלנו לא יכול היה לוותר,אמר שאנחנו חייבים גם להסתער עם כולם,רק שכח שיש איתנו עוד כמה טונות שלפלדה עם הנוכרי.אחרי כמה מטר - פריסה פנימית של הזחל.מסביב המולה עשן,ירי,מסוקים באוויר.אנחנו תופסים אתהנשק יורדים למטה ורצים להסתתר בין הסלעים.נראה שישבנו שם שעה שעתיים עד שנעשה קצת שקט.חזרנו לטנקואז ראינו את הפגיעה של הח"ש בצריח מקדימה.הח"ש פגש את הבלטנים וקיבל סטייה לתאי הזיווד בצד שמאל וגםהספיק בדרךהנחמד הזה לחורר את כל מזרוני הצוות שהיו קשורים.יותר מאוחר קיבלנו עזרה מאיש החימושנחשון.הגיע עם שופל ועזר להרים את הזחל בגלל שהטנק היה ממש בשיפוע.השופליסט קיבל קצת פיק ברכיים להיותבמעמד הזה,התחמק הצידה,אז נחשון כאיש ההתיישבות העובדת עלה על השופל במקומו. נראה שנשארנו שם בלילהוביום שישי בבוקר הגיעו כבר מהתחזוקה וכל הדרגים עם אוכל דלק.בהמשך היום הגענו לנקודה שהייתה לידנו שבההיו מרוכזים עוד צוותים וכלים שנפגעו ביום אתמול ומשם יצאנו בשיירה לכיוון ראשייה וכפר קוק להצטרף לפלוגה ולגדוד.

יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים,

חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל,

וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,

וְאַנְשֵׁי קְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר,

אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִּלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,

וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרַךְ בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים

וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ

שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן

חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לדור דור.

סמל ראשון

רמי גינות

בן רחל וצבי

סיפור חייו

בן רחל ז"ל וצבי, נולד ביום כ"ג בכסלו תשי"ח (16.12.1957) בפתח-תקוה וגדל בה. רמי למד בבית-הספר היסודי"פיק"א". בהיותו בן 8 שנים התייתם מאמו ועבר לקיבוץ עינת שליד פתח-תקוה. כשנישא אביו שנית, חזר רמי הביתהולמד בבית-ספר תיכון עמל ב' במגמת אלקטרוניקה, וקיבל תעודת בגרות. הוא היה חבר בגדנ"ע, ואחר-כך חבר פעילבתנועת "הצופים" בפתח-תקוה. רמי אהב ספורט, וביחוד ריצה ושחייה.

כשהתגייס לצה"ל, הוא הצטרף לגרעין נח"ל והיה בשדה-בוקר. בהמשך דרכו בצבא שירת רמי ביחידת סיור בגבולהצפון, וסיים את שירותו כסייר-אוויר במודיעין. במסגרת שירות המילואים שלו הועבר רמי לחיל-השריון והוצב לשרתבחטיבה 7.

אפיינה את רמי הגישה הביקורתית וחסרת-הפשרות לדברים. הוא היה הרפתקן מלידה: אהב לטייל במקומות נידחיםולמצוא שבילים חדשים שאפילו אביו, מדריך תיירים, לא ידע עליהם. בתחילת שירותו הוא תכנן בחשאי יחד עם חבריו, טיול לפטרה. רק אחרי שאביו איים עליו שיגלה זאת למפקדיו ולסבתו שכה אהב, הוא הרפה מן הרעיון.

כשהשתחרר מצה"ל ב-1979, עבד שנה אחת בעבודות מזדמנות, ובסוף 1980 נסע לארצות-הברית ללמוד תכנות-מחשבים. כשחזר, השתלם רמי בנושא מחשבים במכון לפריון העבודה בתל-אביב. נקלט יפה בעבודה זו והיה שבע-רצון ממנה.

כשפרצה מלחמת שלום הגליל, וחבריו נקראו ליחידותיהם, הזדרז אף הוא להתקשר ליחידתו ולצאת לדרך. הוא התייצבביחידתו לאחר שהושלמו הצוותים, אבל עמד על כך שישובץ בצוות כלשהו ובכל תפקיד, אפילו כחייל פשוט. הוא היהמפקד נגמ"ש בחטיבה 7, שלחמה נגד הסורים בחזית המזרחית, ונפגע בהפגזה בכפר חצביה.

הוא נפל בקרב ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה.

מפקדו כתב למשפחתו כי היה בחור מבריק ובעל תכונות של מנהיג. מפקדיו רחשו לו אמון, והוא היה אהוב על הכול.

זכרו הונצח על-ידי משפחתו בבית-צופים, שבנו בפתח-תקוה.

טוראי

עודד רחום

סיפור חייו

בן מרים וויטוריו, נולד ביום ב' בכסלו תשכ"ג (29.11.1962) בתל-אביב. עודד החל ללמוד בבית-הספר היסודי על-שםדוד ילין בשכונת הדר-יוסף בתל-אביב, וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר המקצועי "ליידי דייויס" במגמת מכניקה. מילדותו נתגלו בו כוח רב ומרץ בל ישוערו. עודד היה חבר בתנועת "הצופים" בשכונת מעוז אביב, ולאחר שנתייםהצטרף לאגודת צופי ים "זבולון". עודד עבר פעמיים קורסים מתקדמים במכמורת, וקיבל תעודות על כך. אהבתוהגדולה הייתה הגלישה אם ביבשה על "סקייטבורד" ואם בים - על גב גלשון. יחד עם חבריו הוא היה יוצא קיץ וחורףלחוף "הצוק", ועל גבי הגלשונים מבצעים תעלולים מרהיבי עין. לעודד היו חברים רבים שביקשו את קרבתו, וצחוקםוהמולתם מילאו את הבית. הוא אהב להתלבש יפה בנעליים ובבגדים יקרים, ולשם השגת הכסף עבד בלילות בפאבים, כעוזר תאורה במופעים ועוד. גם החלפת הגלשונים בגלשונים טובים יותר עלו בכסף רב, אך תקופת הגלישה הייתהתקופתו היפה ביותר של עודד.

עודד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1981, והתנדב לחיל-השריון. הוא התעקש לשרת כחייל קרבי אף שיכול, כאישמקצוע, לעסוק במקצועו. הוא העלים מהרופאים הצבאיים שבדקוהו, כי הוא סובל מרשרוש בלב. כוחו הרב ויכולתוהגופנית עמדו לו בעת האימונים הקשים שעבר, ועוד נותר בו כוח לעזור לחבריו, לתמוך בהם ולעודד - כשמו - אותם. הוא היה גאה מאוד כאשר צורף לחטיבה 7, שבה שרת אביו לפניו. בעת חופשתו האחרונה, לפני שחזר לשרת בלבנון, נפצע עודד בידו בעת גלישה. למרות שידו נזקקה לשמונה תפרים, לא שעה לבקשת אמו לבקש ימי מחלה, והשיב לה כימקומו לצד חבריו.

ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982), נפל עודד בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים.

טוראי

אופיר כהן

בן מזל ועבודי

סיפור חייו

בן מזל ועבודי, נולד ביום י"ד באלול תשכ"ג (3.9.1963) בתל-אביב. אופיר החל ללמוד בבית-הספר היסודי "מגן" בתל-אביב, אולם עקב המצב הכלכלי הקשה בבית וגירושי הוריו החל לעבור מבית-ספר אחד למשנהו ומפנימייהלפנימייה. שנים אחדות לפני גיוסו נתקבל לחברת נוער בקיבוץ בית-העמק ושם מצא את מקומו. תחילה היה נער שקטומופנם, שהתקשה ליצור קשרי ידידות עם נערים בני גילו, אולם אט אט נפתח לחברה ונתגלה כבחור רגיש, חובב טבעוצילום. לחבריו בשכונת מגוריו ביפו, שביקשו להשתמט מהשירות הצבאי בטענה כי אינם חייבים דבר למדינה, אמר: "במקום שתשתלבו בחברה, אתם עוסקים ברחמים עצמיים, ובסך הכל אינכם נוקפים אצבע כדי לעזור לעצמכם".

אופיר גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1981 והוצב בחיל-השריון. לאחר הטירונות עבר קורס למקצועות הטנק והיה לטען-קשר. אופיר השתלב היטב בחיל-השריון בצוות הטנק משום שלדבריו "התפקיד מחייב עבודת צוות הדוקה, בה אנשיצוות הטנק חיים כמשפחה אחת, ובה גורל כל אחד מהם תלוי בטיב התיפקוד של כולם.

סגן

עובד-עובדיה ברניץ

בן סימה

סיפור חייו

בן סימה ויצחק, נולד ביום ה' בטבת תשכ"ב (18.12.1961) ברחובות. את ארבע שנותיו הראשונות עשה עובד בשכונתשעריים, אחר-כך עברה המשפחה לשכונת אושיות ברחובות. התפתחותו הגופנית של עובד הייתה מהירה, והוא גדלוהיה לנער נאה וחסון. עובד למד בבית-הספר היסודי "יבניאלי" ברחובות, ואז כבר ניכרה רגישותו לזולת. עובד ניצלאת כוחו הגופני, כדי להגן על הילדים החלשים שבחבורה. הוא המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ובבית-הספרהתיכון על-שם עמוס דה שליט ברחובות, וסיים בהצלחה את המגמה לכימיה ולמתימטיקה. בתקופה זו החל עובד לנצלאת כישוריו הגופניים לפעילות ספורטיבית. הוא למד היאבקות, שיחק כדורסל בקבוצת גבעת ברנר, ואחר-כך שיחקכדוריד בקבוצת הנוער של "הפועל רחובות". קבוצה זו קראה לעצמה לאחר נפילתו של עובד: "הפועל עובד - רחובות".

בית-ספרו שלח אותו לקורס מ"כים בגדנ"ע, והוא סיים אותו בהצטיינות. בכיתה י' נסע עובד לצרפת עם קבוצתהכדוריד. את רוב הנסיעה הוא מימן בכספו. הוא היה חרוץ. לא בחל בעבודה קשה והשתכר מריסוס פרדסים וגיזומם.

עובד היה טוב-לב ופתוח לסובבים אותו. בתקופת לימודיו, הוא שימש חונך לילד ממשפחה הרוסה, עזר לו בלימודיםוהיה לו דגם לחיקוי. על פעילותו זו זכה עובד במילגה מטעם ארגון "בני ברית".

עובד רצה להיות טייס בצה"ל, אבל מחמת ליקוי שנמצא באחת מעיניו, הוא שובץ לחיל-השריון. הדבר לא היה לרוחו, והוא לא הבין כלל איך חיילים יכולים לכתוב שירי אהבה לטנק. אולם כבר בטירונות, התפתחה בו שאיפה להצליחולהתקדם בחיל זה. לאחר שסיים את מסלול השריונר - הוא יצא לקורס מפקדים. בקורס נתגלה זיהום בדמו, אבל הואלא ויתר על האימונים ואף המשיך בהם לאחר שנותח ברגלו.

הוא הומלץ להשתתף בקורס קצינים. במהלך הקורס פרצה מלחמת שלום הגליל, ועובד השתתף בה בקרבות הגיזרההמזרחית. הוא סיים בהצטיינות את הקורס וחזר ליחידתו, הפעם כדי לאמן מחלקת טנקים.

גם בצבא היטיב עובד להפעיל את כוח השפעתו על חיילים שהתקשו לתפקד. הוא עשה זאת בתשומת-לב האישיתשהעניק לחייליו, ובמופת האישי ששימש להם. פעם אחת שיחרר עובד חייל לחופשה, על-פי שיקול דעת חינוכי, ועשהבמקומו את התורנויות, למרות שהיה המ"מ שלו. מפקד טנק במחלקתו סיפר, כי היה ניתן להבחין מרחוק במחלקתו שלעובד על-פי הסדר והארגון ששררו בה. עובד היה קפדן, בלתי-מתפשר ומקצועי בהפעלת הטנק. גם כאשר נפצע ואיבדדם רב, החזיק מעמד עוד זמן, למרות הפינוי המסורבל בתנאי שדה קשים, בזכות חוסנו וההחלטה הנחושה שאפיינואותו בחייו. מפקדו אמר: "תמיד נזכור את עובד כסמל למפקד, הסוחף את חייליו ואת חבריו במרצו הרב להגיעלהישגים מקצועיים ומבצעיים".

עובד נפל בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל ביום ל' בניסן תשמ"ג (12.4.1983), והובא למנוחת-עולמיםבבית-הקברות הצבאי ברחובות. בן 21 שנים הוא היה במותו. הוא הניח אחריו הורים ושתי אחיות.

רב טוראי

אברהם מולה

סיפור חייו

בן ז'קלין ועזרא,

נולד ביום ט"ו בחשוון תשכ"ד (2.11.1963) ביפו. אברהם היה בן בכור במשפחה ברוכת ילדים, שהתפרנסה בדוחקרב. אברהם, הגדול באחים, התמסר ועזר לאחיו הקטנים. באהבה הוא טיפל בהם והקדיש להם זמן רב. למרות זאתהצליח בלימודיו. הוא סיים בהצלחה את בית-הספר היסודי "וייצמן" ביפו, ולאחר מכן המשיך ללמוד בבית-הספרהתיכון, עירוני ז', בקריית החינוך ביפו וסיימו בהצטיינות במגמה ביולוגית, עם תעודת בגרות. הוא הצטיין במוטיבציהגבוהה בכל מעשיו, הן בעזרה בבית, הן בלימודיו והן בשירותו בצה"ל. הוא רכש לעצמו חברים וידידים רבים, ושמראיתם על קשר קרוב.

בינואר 1982 התגייס אברהם לצה"ל ושירת בחיל-השריון. הוא השתלם בכמה קורסים במסלול הטירונות, וסיים קורסכנהג-טנק. אברהם התחבב על מפקדיו ועל חבריו במסירותו, בשלוותו וברוחו הטובה.

במלחמת שלום הגליל הוא שירת עם גדודו בבקעת הלבנון. ביום כ"ב באלול תשמ"ב (10.9.1982) היה אברהם בסיורבטנק שלו, ליד ג'בל ברוך. הוא הותקף ממארב על-ידי מחבלים, ונהרג. בן 19 שנים הוא היה במותו. לאחר שנפל, הועלה אברהם לדרגת רב"ט. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון.

הוא השאיר אחריו אב, אם בהריון, שישה אחים ואחות.

שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "רב-טוראי אברהם מולה נפל בבקעת הלבנון, בהיתקלות במארבמחבלים. אברהם היה חייל מהימן, מלא מוטיבציה, שקט ושלו, תמיד עם חיוך על השפתיים".

מפקד יחידתו כתב עליו: "אברהם היה נהג טנק ועשה תפקידו באופן הטוב ביותר. הוא היה בחור שקט ושלו, תמיד עםחיוך. היה קשור מאוד לביתו, ודיבר על קשר זה עם חבריו".

על

סמל ראשון

עוזי צדיקיאן

בן שושנה ופנחס

בן שושנה ופנחס, נולד ביום ל' באב תשכ"א (12.8.1961) במושב נתיב השיירה שליד נהריה. עוזי היה ילד רביעיבמשפחתו, ואח לשלוש אחיות בוגרות ממנו. הוא היה ילד יפה ועדין, וזכה לטיפוח מכל הסובבים אותו. עוזי למד בבית-הספר היסודי ברגבה, ואחר-כך ב"בית-חינוך", תיכון אזורי בגליל המערבי. כשבגר עוזי בלטו בו השקט והשלווההפנימית. הוא היה ביישן, טוב לב ונדיב, ובעל חוש הומור. עוזי היה חרוץ, וכבן מושב היה רגיל לעבוד לצד אביו במשק. הוא עשה זאת בד-בבד עם לימודיו בתיכון, ואף בחופשות בעת שירותו בצה"ל.

עוזי אהב מאוד את המשק החקלאי, וראה בחקלאות אורח-חיים ותכנן לשוב אליו לאחר לימודיו באוניברסיטה. עוזי עקבאחר התקדמות העבודה גם מרחוק, ובמכתביו מן הצבא נתן "הוראות" לאביו, לבל יזניח דבר. הוא היה אמור להיותהבן הממשיך במשק.

עוזי היה רגיש ליפי הנוף בארץ, נהג לטייל בכל הזדמנות ושאף ללמוד באוניברסיטה גיאוגרפיה ולימודי ארץ-ישראל.

לפני גיוסו הוא שיפר את כושרו הגופני בריצות ארוכות, כי ברור היה לו, שיתגייס ליחידה קרבית. ואמנם, הוא הגיעלשריון והרגיש על בשרו את גאוות היחידה. בתחילה שירת עוזי כאיש צוות בגדוד שריון. הוא רצה להשתתף בקורסמפקדי טנקים, אך נדחה בגלל פז"ם קצר. התעקשותו נשאה פרי, ובראיון עם אלוף הפיקוד שכנע והתקבל לקורס. בכךהגשים עוזי את שאיפתו להיות מפקד טנק "מרכבה". הוא היה גאה בכלי זה ובטח בו, שיגן עליו בקרב. עוזי לא נהגלספר על קשיים שהיו לו, כדי לא להדאיג את הוריו. החוויות שסיפר עליהן היו עליזות ומבדחות. אף כששב מן הקרבות, הוא סיפר על הנוף הקסום בלבנון, על הצמחייה העשירה של ארץ זו, על מטעי דובדבנים ושקדים ועל נחלים ומאגרימים.

עוזי שירת ביחידתו בשטח לבנון שלושה חודשים לאחר המלחמה. הוא שימש רס"פ יחידתי. באחד הצוותים חסר מפקדטנק, ועוזי התנדב למלא את מקומו. בנוסעו בג'יפ עם חייליו, מן המוצב אל היחידה, חודשיים לפני שחרורו, נורהלעברם טיל אר.פי.ג'י. עוזי נהרג, ועמו עוד שני חיילים.

סמ"ר עוזי נפל בקרב בלבנון ביום כ"ב באלול תשמ"ב (10.9.1982), והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בנהריה. בן21 שנים הוא היה במותו.

מפקדו כתב למשפחה: "עוזי היה ראשון בכול.

רב טוראי

שלמה גבאי

סיפור חייו

בן פני ויוסף, נולד ביום ז' בחשוון תשכ"ד (25.10.1963) בתורכיה. בשנת 1970, בהיותו בן שבע, עלה עם הוריוארצה. המשפחה השתקעה בתחילה בחולון, שם התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי. אחרי כן עברה משפחתו לרמת-אביב בתל-אביב והוא המשיך לימודיו, תחילה בבית-הספר כי"ח ואחר-כך בבית-הספר להנדסאים, והשלים אתלימודיו התיכוניים.

בפברואר 1982 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-השריון. חודשים אחדים לאחר שסיים את אימוני הטירונות שלו פרצהמלחמת שלום הגליל ושלמה יצא עם יחידתו ללבנון. ביום כ"ב באלול תשמ"ב (10.9.1982) נתקל במארב מחבלים, נורה ונהרג. בן 19 היה במותו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב"ט.

שלמה הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו הורים ואח.

שר הבטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים להוריו: "רב-טוראי שלמה גבאי נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפלבציר מרתון שבבקעת הלבנון, במארב מחבלים. הוא שירת בחיל-השריון והיה בעל יכולת מנהיגות ובעל מוטיבציהגבוהה".

מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "שלמה הצטרף לפלוגה ומיד בלט ביכולת מנהיגות ובנחישות החלטותיו. הוא דרשרבות מעצמו ומחבריו ומשימות ארגוניות רבות היו מוטלות על כתפיו. שלמה דיבר באהבה על משפחתו

חללי גדוד צנחנים 9246

סמל

דניאל (דני) הלפרין

סיפור חייו

בן רנה ושמחה ז"ל, נולד ביום ט"ז בחשוון תש"ה (2.11.1944) בגבעתיים. דני למד בבית-הספר היסודי "גורדון", שבעיר מגוריו. אחרי כן, הוא המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "קלעי"מילדותו היה דני פעלתן, מלא מרץושמחת חיים. מצד אחד, הוא היה ילד בוגר בנפשו, ומצד אחר אהב לשחק ולהשתובב כשאר הילדים. במיוחד נמשך דנילמשחקי הספורט, שנערכו בחצר בית-הספר, לכדורגל ולכדורסל. בשנים שאחרי כן, הוא אף שיחק בקבוצת הכדורסלשל "הפועל רמת-גן-גבעתיים".

דני היה תלמיד טוב, אך יותר מזאת היה תלמיד מתעניין וסקרן. מחנכיו בכיתות השונות ציינו אותו כנער אינטליגנטימאוד, הבקי בתחומים שונים ובמיוחד שבחו את אופיו. שכן בזכות טוב ליבו, הנכונות שלו לעזור תמיד לזולת, יושרווהיכולת שלו להקשיב לאחרים, רכש לו חברים רבים. החברות הייתה בשבילו ערך מקודש ולחבר'ה, שפקדו את ביתו, נועדה השפעה רבה על חייו. הוא היה מרכז החברה, ועם זאת, נותר צנוע, עדין ומתחשב בזולת.

עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר היסודי, הצטרף דני לתנועת "הנוער העובד והלומד", אך לא התמיד בפעילותו ועזב. כשהיה בכיתה ט' הוא חזר לקן "בורוכוב", וברבות הימים היה למדריך בתנועה. באותה עת, החליט דני להצטרף לגרעיןנח"ל "אפיק", שנועד להשתלב בקיבוץ כפר החורש.

דניאל גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1963, והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח. אחרי הטירונות ושנת הכשרה בגניגר, הואנשלח לקורס חובשים קרביים וסיים את הכשרתו. הוא הוצב כחובש קרבי בגדוד צנחנים. במהלך השירות הסדיר, השלים דני את תקופת ההכשרה החקלאית, וכשהשתחרר מצה"ל התקבל כחבר בקיבוץ כפר החורש.

בתחילת דרכו בקיבוץ הוא עבד בפרדס, וזמן מה אף ריכז את הענף. אחרי כן עשה דני תקופה ארוכה במאפייה של כפרהחורש. בד בבד עם עבודתו במאפייה, הוא שימש גם כמשווק של תוצרתה.

מההתחלה נטל דני חלק פעיל מאוד בחיי החברה של הקיבוץ: עוד כשהיה "טרי" בקיבוץ וצעיר לימים (כבן עשריםוארבע שנים), נבחר לשמש כמזכיר הקיבוץ. במסגרת עבודתו כמזכיר, הוא הניח יסודות לדפוסי עבודה שונים לחלוטין. דני הצטיין בסדר ובארגון, ידע להקשיב לחברים ולשכנעם והיה פתוח לשינויים. על שנותיו כמזכיר במשק מספריםחבריו: "את דני המזכיר זוכרים כאיש בעל שקט נפשי, לא יודע לכעוס, להרים קול. מנווט את הישיבות בצורה תכליתית, בשיקול דעת וביכולת לחתוך את הדברים. יודע להזדהות עם הזולת. היכולת שלו לראות את התמונה בכללותה, לראותאת האדם שבתוך האיש שממולו, היכולת להקשיב ולשכנע, אנשים האמינו בו. דני היה מסוג האנשים הנמצאים בכלמקום ומזיזים דברים כמעט בכל תחום. הוא היה המוביל לקראת הלינה המשפחתית ובצורה מסודרת". ועוד הוסיפהאחת החברות בקיבוץ: "ההערכה לדני ולעבודתו נמשכה גם מעבר לתקופת היותו 'פעיל'".

בשנת 1969 נשא דני לאשה את חברתו מיכל, והשניים השכילו לבנות להם בית חם ומלא אהבה. בשנות נישואיהםנולדו להם שלוש בנות ושני בנים. דני היה איש משפחה למופת - בעל ואב דואג ואוהב. הוא יצר קשרי חברות נפלאיםעם ילדיו. בקיבוץ מספרים עליו, שתמיד היה ילד על כתפיו, ושאת כל שעותיו הפנויות הקדיש למשפחה. כך גם דאגלאמו, לאחר שנפטר אביו, הקפיד דני לשוחח איתה בטלפון מדי יום ביומו.

במשך שנות חברותו בקיבוץ שימש דני פעמיים כמזכיר, הדריך גרעינים שונים ונשלח, מטעם הקיבוץ, לשמש כמרכזמחלקת ההכשרות של התנועה הקיבוצית. מעורבותו נמשכה גם כשחזר הביתה. המשיכו לבוא אליו ולהיוועץ בובעניינים שונים, שבקיאותו בהם רבה. גם כשהיה מזכיר המשק, המשיך לעבוד בכל שבוע ביום חמישי בלילה, בייצורבמאפייה.

למרות שהיה עסוק שעות רבות בעבודה בקיבוץ, הוא הצליח להשלים את לימודיו לתואר הראשון במזרחנות ובמדעהמדינה באוניברסיטת חיפה. לשם כך, היה דני משכים קום מדי בוקר למשמרת הראשונה במאפייה, ומיד אחר-כך היהממהר לנסוע לאוניברסיטה.

למרות שנפצע במלחמת יום-הכיפורים, והיה יכול לעבור ליחידה עורפית, המשיך לשרת כחובש קרבי בגדוד שלהצנחנים. מעולם לא השתמט ולא ניצל את האפשרות לבטל שירות מילואים, גם כאשר היה עומס של עבודה בקיבוץ.

את דני האיש מיטיב לתאר אחד מחבריו לקיבוץ: "דמות מיוחדת היה דני. הוא בא אלינו מבית עירוני עם חבריו לתנועהבגרעין נח"ל. צעיר ויפה, רענן ושופע. דני לא רק בא, הוא הוביל, גם השפיע וגם הנחיל ערכים שיינק בביתו. ערכים שלבית ציוני. דני היה אחד מדור ממשיכי הציונות הבונה, והוא נשא בו את כל הסממנים של החלוץ הקלסי, העובד מתוךהפנמת ערך העבודה הגופנית. צנוע ופשוט בחיי היום-יום, בחל בתופעות חריגות ולחם בהן. נזכור לו את תכונתהאחריות ומסירות הנפש. כאשר תיכתב הכרוניקה הצבאית של מלחמות ישראל, יימצאו דפים שיספרו על הסמל דני, חובש פלוגתי, שבאומץ, בתושייה ובסיכון עצמי עזר לזולת והציל נפשות. חיילים מספרים נפלאות, ולנו יש הוכחותמהבית. וכך היה האיש לחבר בקבוצה, בנה ביתו והקים משפחה נהדרת בכפר החורש".

בשישה ביוני 1982, נקרא דני להצטרף עם פלוגתו לגדוד טנקים בלבנון. ימים אחדים אחרי כן, נשלחה פלוגת הצנחניםלכבוש גבעה ששלטה על הכפר בית-לחיא. במהלך כיבוש היעד נפגעו כמה חיילים, ודני יצא לעזור להם ונהרג.

ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל דניאל בקרב בלבנון, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ כפרהחורש. הוא השאיר אחריו אשה וחמישה ילדים, אם ואחות.

רב טוראי

יוסף (יוסי) זיתוני

בן חנה ונסים

סיפור חייו

בן חנה ונסים, נולד בירושלים ביום כ"ז בתשרי תש"ך (29.10.1959) להוריו, ילידי ירושלים. יוסי היה ילד שניבמשפחה, ואח יחיד לשלוש אחיותיו. יוסי נולד בשכונת מקור ברוך. הוא היה תינוק מלא שמחת חיים, והסב להוריו נחתרבה. עוד בגן הילדים ניכר המרץ שהיה אצור בו, וידו הייתה בכול. מגיל רך הוא ביקר בגן, ושובבותו ועירנותו הביאואותו למעורבות בכל מה שנעשה סביבו. יוסי למד בגן דתי, ובבית-ספר "תחכמוני" עד כיתה ד'. כשפרצה מלחמתששת הימים, העתיקה המשפחה את מגוריה לשכונת קריית יובל, ויוסי עבר ללמוד בבית-ספר "אגרון" ובו סיים אתלימודיו היסודיים.

בבית-הספר היסודי התפתחה רעות עמוקה והדוקה בין יוסי ובין כמה חברים, שנמשכה עד בגרותם ועד לנפילתו. בתקופה זו הצטרף יוסי לתנועת "הצופים", ואף הדריך בה חניכים צעירים. יוסי היה בעל נטיות ספורטיביות מגיל צעיר. גופו היה שרירי וחזק וטעון מרץ. הוא שיחק כדורסל וכדורגל, הרבה לרוץ ולהתאמן בקרטה. כשהחל לשחק טניס, בהיותו בן 11 שנים, שבה ספורט זה את ליבו, והוא הגיע בו לרמה מקצועית גבוהה. לאחר שיעורים אחדים הוא קלט אתכללי המשחק, וגילה בו עניין רב והפך אותו למרכזי בחייו. במועדון "הפועל" שבקריית יובל עשה יוסי חיל: הוא זכהבמקום ראשון באליפויות רבות בתחרויות שנערכו בירושלים ומחוצה לה. כשהיה בן 14 שנים, הוא נשלח לייצג אתהבירה בתחרויות שנערכו ב"מכבי"-צפון וב"הפועל" תל-אביב.

יוסי המשיך את לימודיו התיכוניים ב"בית חינוך" בירושלים, ואף שם היה עירני, בעל חוש הומור, מעורב בחיי חברהואהוד על מוריו וחבריו. אבל השקעה של ממש הוא השקיע בספורט האהוב עליו.

יוסי גויס לצה"ל ונבחן, כדי להתקבל לסיירת מטכ"ל, אבל בבדיקות נתגלה פגם קטן בגבו, ולפיכך לא התקבל לסיירת. הוא החליט להתגייס לצנחנים, והתקבל לסיירת "עורב". כשהסתיימו האימונים והצניחות, חיפש יוסי אתגר חדש. ניתנה לו אפשרות לבחור בין קורס קצינים, שלאחריו יתחייב לשרת בצבא קבע, ובין עיסוק בטניס, שבו הוא מצא סיפוקרב. יוסי בחר בטניס. וכדי לסיים את שירותו בתפקיד, שיש בו מן האתגר, הוא התנדב ליחידה ללוחמה בטרור ועבר בהאימונים קשים ומפרכים. לפני שחרורו, הוא עוד הספיק להשתתף במבצע ליטני.

לאחר שהשתחרר מצה"ל, התחיל יוסי לאמן צעירים בטניס ואף שיחק בליגה הלאומית ובמשחקים בין-לאומיים בחו"ל. בעבודה עם הילדים הוא השקיע מרץ רב, והיה נחוש ברצונו לטפח בהם אלופי טניס. הוא שימש להם דמות אב ומחנך.

יוסי המשיך לשחק בליגה הלאומית, ונמנה עם ארבעת המעולים בקבוצתו.

כשפרצה מלחמת שלום הגליל, לא היה יוסי מוצב בשום יחידה. הוא נקרא למלחמה לפנות בוקר, וסופח ליחידת חי"רצנחנים. הוא נפל בקרב על כיבוש הכפר בית ליחיא שבלבנון, ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) והובא למנוחת-עולמים בהר הרצל בירושלים.

מפקדו כתב למשפחתו: "הוא היה חייל מצוין, עליז וחברותי וקיבל הכול בקלות ובחיוך".

רב סרן

רענן שהם

בן גילה ומנשה

סיפור חייו

בן בכור לגילה ולמנשה, נולד ביום ט' בסיוון תשי"א (13.7.1951) ברמתיים. את שנותיו הראשונות בילה רענן בגןהילדים ובבית-הספר היסודי, שבמושבה. כשהיה בן 8 שנים, הוא עבר עם משפחתו להתגורר בתל-אביב. רענן אהבאת המושבה, את הטיולים בפרדסים ובטבע, אולם הצליח להתאקלם גם בסביבתו העירונית והיה לאחד הילדיםהבולטים בכיתה וב"צופים". רענן סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "חשמונאים", והמשיך ללמוד בבית-הספרהתיכון של התעשייה הצבאית בתל-אביב.

בהיותו בן 11 שנים, הוא הצטרף לקבוצת הילדים בכדורגל של מכבי תל-אביב. אולם בגלל יום הלימודים הארוך, שהיהנהוג בבית-הספר התיכון שבו למד, נאלץ רענן להפסיק את אימוניו אלה. הוא עבר לשחק כדורגל בקבוצת הנוער שלהקאנטרי-קלאב בתל-אביב, ושם היה לקפטן הקבוצה עד לגיוסו לצה"ל. רענן היה גם חבר פעיל בשבט צופי "קהילה", ובמסגרת הגדנ"ע עבר קורס מ"כים. אחד החלומות שלו היה לרכוש קטנוע, ובגיל 16 הגשים את חלומו. הוא הוציארשיון נהיגה, ובכסף שחסך קנה לו קטנוע.

בהיותו בכיתה ב' התחפש רענן לצנחן, ומאז טיפח חלום להיות באחד הימים, לכשיתגייס, צנחן בדרגת סרן. לכן, כאשרהתברר לו כי סיכויו להתקבל לצנחנים הוא קלוש, בשל היותו תלמיד בבית-ספר מקצועי, רצה לעזוב את בית-הספרשלמד בו ולעבור לבית-ספר אחר. הדבר הטריד אותו מאוד, והוא שלח מכתב לרפאל איתן וביקש ממנו שיסייע לולהתקבל לצנחנים.

עד יום גיוסו (נובמבר 1969), לא היה ברור לאיזה יחידה הוא יוצב. אך בסופו של דבר, הוצב רענן לצנחנים. הוא עברקורס צניחה וקורס מ"כים, ושירת בתעלה בתקופת מלחמת ההתשה. גם בזמן השירות התבלט רצונו העז של רענןלהתמיד ולהצליח ולדבוק במטרה. לאחר שלושה חודשי שירות כמדריך כיתה, הוא נשלח לקורס קצינים וסיימובהצלחה. רענן חזר לגדודו, ושירת בו כמ"מ עד סוף שירותו הצבאי. למרות הבקשות החוזרות והנשנות לחתום קבע, החליט רענן לצאת לחיים האזרחיים.

לאחר שחרורו הוא החל לעבוד כמדריך גדנ"ע בבית-ספר תיכון "אהל שם" ברמת-גן, ובד בבד להשלים את תעודתהבגרות. באוקטובר 1973, כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים, נוכח רענן שאינו משובץ עדיין ליחידת מילואים, ולכן ירדלסיני לחפש את גדודו. הוא הוצב על גדות התעלה ושירת שם כחמישה חודשים. לאחר כשנה אחת, בין עבודהלמילואים רבים, הכיר רענן את נאוה, לימים אשתו ואם ילדיו. לאחר נישואיו עברה המשפחה להתגורר בגבעתיים, ושםנולד בנו ליאור. בתו - הגר נולדה כבר כאשר המשפחה עברה להתגורר בראשון-לציון.

רענן החל לעסוק בחקירות פרטיות כעצמאי, וראה ברכה בעסקיו. לאחר כמה שנים החליטה המשפחה לרכוש דירהבראשון לציון, ולשם כך נאלץ רענן לעבוד בעבודה נוספת כקצין ביטחון במלון. כאשר השתפר המצב הכלכלי, סיים רענןאת עבודתו בלילות במלון והמשיך לעבוד כחוקר פרטי. באותו זמן הוא הקים יחד עם אחיו עמיר, משתלת צמחי ביתברמתיים. רענן היה בן המכבד את הוריו, בעל מסור ונאמן לאשתו, ואב אוהב ודואג לילדיו.

כאשר פרצה מלחמת שלום הגליל דאג שמא שוב לא יקראו לו, ולכן התחיל כבר לשאול חברים ליחידה מה קורה. אך עודבאותו לילה גויס.

ביום כ"ז בסיוון תשמ"ב (18.6.1982), פיקד רענן על פלוגתו, שנעה לתפוס גבעה באיזור הכפר ינטה. תוך כדיהתקדמות נתקל הכוח במארב סורי, ובמכת האש הראשונה של ירי ורימונים נפל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית-שאול. לאחר נופלו, הועלה רענן לדרגת רב-סרן.

הוא השאיר אחריו אשה, בן, בת, הורים ואח.

סמל

אדמונד שחר

בן רחל ונסים

סיפור חייו

בן רחל ונסים, נולד ביום י"ב בכסלו תש"י (3.12.1949) בקזבלנקה שבמרוקו. אדמונד היה בן למשפחה מרובת-ילדים, שעלתה לארץ בשנת 1956, בהיותו בן 6 שנים. המשפחה התיישבה במושב ברק, שבעמק יזרעאל. הוא למד תחילהבבית-הספר היסודי האזורי "יד לחמישה", ואחרי שהשלים ז' כיתות עבר ללמוד בבית-ספר מקצועי "עמל" בעפולה, במגמת מסגרות. מילדות הייתה לו נטייה לעסוק במכשירים חקלאיים. אדמונד אהב מרחבים, ואת העבודה בשדה. הואאהב את העיסוק בטרקטור, עקב אחרי כלים חקלאיים חדשים שהופיעו ולמד להפעילם. אדמונד היה חבר בתנועת"הנוער העובד והלומד". הוא היה פעיל בה, והשתתף בטיולים שארגנה התנועה. בין גמר לימודיו בבית-הספר וביןגיוסו לצה"ל, הספיק אדמונד לעבוד כמפעיל טרקטור במושב רם-און.

בפברואר 1968 הוא התגייס לצה"ל, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. הוא עבר אימוני טירונות, קורס צניחה וקורסמ"כים ובאוקטובר 1969 עלה לדרגת רב"ט. ביולי 1970, עלה אדמונד לדרגת סמל.

יפה-תואר הוא היה ונעים הליכות. מעולם לא התלונן, ולא בא בטענות על הזולת. אדמונד היה מוכן תמיד לעזור. הואהיה בחור תוסס, מלא-חיים, מוקף בחברים ובחברות, שביקשו את קרבתו. תמיד ריחף חיוך על שפתיו.

אחרי שהשתחרר מצה"ל, עבד אדמונד במשק הוריו ועל טרקטור במושב שכן. הוא גויס במלחמת יום הכיפורים, לחםבגיזרה המצרית, והיה עם הכוח שחצה את התעלה. אדמונד נפצע, ואחרי שהחלים מפציעתו חזר לשרת בתעלה. כמחצית השנה הוא היה מגויס. כשהשתחרר, הוא נשא אשה ובנה את ביתו במושב ברק. שני ילדים נולדו לו, בן ובת.

זמן קצר לפני שפרצה מלחמת שלום הגליל נפרד אדמונד מאשתו. הוא המשיך לטפל בילדיו במסירות ובאהבה. בתקופה זו, עבד אדמונד כמנהל הפרדס של המושב.

במלחמת שלום הגליל הוא לחם עם פלוגתו בלבנון. כסמל ותיק, הוא עזר לחיילים הצעירים והדריך אותם בתנאי הקרב. ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982), כשהגיע עם פלוגתו לחניון לילה ליד בית-לחיא, נפתחה עליהם אש. אדמונד נפגעומת בדרך לבית-החולים. בן 32 שנים הוא היה בנופלו.

אדמונד הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בעפולה. הוא השאיר אחריו שני ילדים, הורים, שישה אחים ושלושאחיות.

שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "אדמונד אהב את החיים, נמנה עם החיילים הוותיקים בגדוד, והיווה אתהחולייה המקשרת עם החיילים הצעירים. מבחינת גילו, הוא היה אמור לסיים את שירותו בגדוד, ורק בגלל רצונו העזלהישאר עם חבריו הקרובים המשיך לשרת בגדוד".

מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "במשך שנים ארוכות של היכרות במסגרת הצבאית, ולפעמים גם בפגישותבמסגרת האזרחית, התגלה אדמונד בראש וראשונה כאדם טוב, מחייך, אוהב חיים.