יזכור

יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים,

חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל, 

וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,

 וְאַנְשֵׁי קְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר,

 אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִּלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, 

וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר.

 יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרַךְ בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים 

וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ 

שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

 יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן 

חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לדור דור.

סמל

דניאל (דני) הלפרין

סיפור חייו

בן רנה ושמחה ז"ל, נולד ביום ט"ז בחשוון תש"ה (2.11.1944) בגבעתיים. דני למד בבית-הספר היסודי "גורדון", שבעיר מגוריו. אחרי כן, הוא המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "קלעי"מילדותו היה דני פעלתן, מלא מרץושמחת חיים. מצד אחד, הוא היה ילד בוגר בנפשו, ומצד אחר אהב לשחק ולהשתובב כשאר הילדים. במיוחד נמשך דנילמשחקי הספורט, שנערכו בחצר בית-הספר, לכדורגל ולכדורסל. בשנים שאחרי כן, הוא אף שיחק בקבוצת הכדורסלשל "הפועל רמת-גן-גבעתיים".

דני היה תלמיד טוב, אך יותר מזאת היה תלמיד מתעניין וסקרן. מחנכיו בכיתות השונות ציינו אותו כנער אינטליגנטימאוד, הבקי בתחומים שונים ובמיוחד שבחו את אופיו. שכן בזכות טוב ליבו, הנכונות שלו לעזור תמיד לזולת, יושרווהיכולת שלו להקשיב לאחרים, רכש לו חברים רבים. החברות הייתה בשבילו ערך מקודש ולחבר'ה, שפקדו את ביתו, נועדה השפעה רבה על חייו. הוא היה מרכז החברה, ועם זאת, נותר צנוע, עדין ומתחשב בזולת.

עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר היסודי, הצטרף דני לתנועת "הנוער העובד והלומד", אך לא התמיד בפעילותו ועזב. כשהיה בכיתה ט' הוא חזר לקן "בורוכוב", וברבות הימים היה למדריך בתנועה. באותה עת, החליט דני להצטרף לגרעיןנח"ל "אפיק", שנועד להשתלב בקיבוץ כפר החורש.

דניאל גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1963, והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח. אחרי הטירונות ושנת הכשרה בגניגר, הואנשלח לקורס חובשים קרביים וסיים את הכשרתו. הוא הוצב כחובש קרבי בגדוד צנחנים. במהלך השירות הסדיר, השלים דני את תקופת ההכשרה החקלאית, וכשהשתחרר מצה"ל התקבל כחבר בקיבוץ כפר החורש.

בתחילת דרכו בקיבוץ הוא עבד בפרדס, וזמן מה אף ריכז את הענף. אחרי כן עשה דני תקופה ארוכה במאפייה של כפרהחורש. בד בבד עם עבודתו במאפייה, הוא שימש גם כמשווק של תוצרתה.

מההתחלה נטל דני חלק פעיל מאוד בחיי החברה של הקיבוץ: עוד כשהיה "טרי" בקיבוץ וצעיר לימים (כבן עשריםוארבע שנים), נבחר לשמש כמזכיר הקיבוץ. במסגרת עבודתו כמזכיר, הוא הניח יסודות לדפוסי עבודה שונים לחלוטין. דני הצטיין בסדר ובארגון, ידע להקשיב לחברים ולשכנעם והיה פתוח לשינויים. על שנותיו כמזכיר במשק מספריםחבריו: "את דני המזכיר זוכרים כאיש בעל שקט נפשי, לא יודע לכעוס, להרים קול. מנווט את הישיבות בצורה תכליתית, בשיקול דעת וביכולת לחתוך את הדברים. יודע להזדהות עם הזולת. היכולת שלו לראות את התמונה בכללותה, לראותאת האדם שבתוך האיש שממולו, היכולת להקשיב ולשכנע, אנשים האמינו בו. דני היה מסוג האנשים הנמצאים בכלמקום ומזיזים דברים כמעט בכל תחום. הוא היה המוביל לקראת הלינה המשפחתית ובצורה מסודרת". ועוד הוסיפהאחת החברות בקיבוץ: "ההערכה לדני ולעבודתו נמשכה גם מעבר לתקופת היותו 'פעיל'".

בשנת 1969 נשא דני לאשה את חברתו מיכל, והשניים השכילו לבנות להם בית חם ומלא אהבה. בשנות נישואיהםנולדו להם שלוש בנות ושני בנים. דני היה איש משפחה למופת - בעל ואב דואג ואוהב. הוא יצר קשרי חברות נפלאיםעם ילדיו. בקיבוץ מספרים עליו, שתמיד היה ילד על כתפיו, ושאת כל שעותיו הפנויות הקדיש למשפחה. כך גם דאגלאמו, לאחר שנפטר אביו, הקפיד דני לשוחח איתה בטלפון מדי יום ביומו.

במשך שנות חברותו בקיבוץ שימש דני פעמיים כמזכיר, הדריך גרעינים שונים ונשלח, מטעם הקיבוץ, לשמש כמרכזמחלקת ההכשרות של התנועה הקיבוצית. מעורבותו נמשכה גם כשחזר הביתה. המשיכו לבוא אליו ולהיוועץ בובעניינים שונים, שבקיאותו בהם רבה. גם כשהיה מזכיר המשק, המשיך לעבוד בכל שבוע ביום חמישי בלילה, בייצורבמאפייה.

למרות שהיה עסוק שעות רבות בעבודה בקיבוץ, הוא הצליח להשלים את לימודיו לתואר הראשון במזרחנות ובמדעהמדינה באוניברסיטת חיפה. לשם כך, היה דני משכים קום מדי בוקר למשמרת הראשונה במאפייה, ומיד אחר-כך היהממהר לנסוע לאוניברסיטה.

למרות שנפצע במלחמת יום-הכיפורים, והיה יכול לעבור ליחידה עורפית, המשיך לשרת כחובש קרבי בגדוד שלהצנחנים. מעולם לא השתמט ולא ניצל את האפשרות לבטל שירות מילואים, גם כאשר היה עומס של עבודה בקיבוץ.

את דני האיש מיטיב לתאר אחד מחבריו לקיבוץ: "דמות מיוחדת היה דני. הוא בא אלינו מבית עירוני עם חבריו לתנועהבגרעין נח"ל. צעיר ויפה, רענן ושופע. דני לא רק בא, הוא הוביל, גם השפיע וגם הנחיל ערכים שיינק בביתו. ערכים שלבית ציוני. דני היה אחד מדור ממשיכי הציונות הבונה, והוא נשא בו את כל הסממנים של החלוץ הקלסי, העובד מתוךהפנמת ערך העבודה הגופנית. צנוע ופשוט בחיי היום-יום, בחל בתופעות חריגות ולחם בהן. נזכור לו את תכונתהאחריות ומסירות הנפש. כאשר תיכתב הכרוניקה הצבאית של מלחמות ישראל, יימצאו דפים שיספרו על הסמל דני, חובש פלוגתי, שבאומץ, בתושייה ובסיכון עצמי עזר לזולת והציל נפשות. חיילים מספרים נפלאות, ולנו יש הוכחותמהבית. וכך היה האיש לחבר בקבוצה, בנה ביתו והקים משפחה נהדרת בכפר החורש".

בשישה ביוני 1982, נקרא דני להצטרף עם פלוגתו לגדוד טנקים בלבנון. ימים אחדים אחרי כן, נשלחה פלוגת הצנחניםלכבוש גבעה ששלטה על הכפר בית-לחיא. במהלך כיבוש היעד נפגעו כמה חיילים, ודני יצא לעזור להם ונהרג.

ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל דניאל בקרב בלבנון, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ כפרהחורש. הוא השאיר אחריו אשה וחמישה ילדים, אם ואחות.

רב טוראי

יוסף (יוסי) זיתוני

בן חנה ונסים

סיפור חייו

בן חנה ונסים, נולד בירושלים ביום כ"ז בתשרי תש"ך (29.10.1959) להוריו, ילידי ירושלים. יוסי היה ילד שניבמשפחה, ואח יחיד לשלוש אחיותיו. יוסי נולד בשכונת מקור ברוך. הוא היה תינוק מלא שמחת חיים, והסב להוריו נחתרבה. עוד בגן הילדים ניכר המרץ שהיה אצור בו, וידו הייתה בכול. מגיל רך הוא ביקר בגן, ושובבותו ועירנותו הביאואותו למעורבות בכל מה שנעשה סביבו. יוסי למד בגן דתי, ובבית-ספר "תחכמוני" עד כיתה ד'. כשפרצה מלחמתששת הימים, העתיקה המשפחה את מגוריה לשכונת קריית יובל, ויוסי עבר ללמוד בבית-ספר "אגרון" ובו סיים אתלימודיו היסודיים.

בבית-הספר היסודי התפתחה רעות עמוקה והדוקה בין יוסי ובין כמה חברים, שנמשכה עד בגרותם ועד לנפילתו. בתקופה זו הצטרף יוסי לתנועת "הצופים", ואף הדריך בה חניכים צעירים. יוסי היה בעל נטיות ספורטיביות מגיל צעיר. גופו היה שרירי וחזק וטעון מרץ. הוא שיחק כדורסל וכדורגל, הרבה לרוץ ולהתאמן בקרטה. כשהחל לשחק טניס, בהיותו בן 11 שנים, שבה ספורט זה את ליבו, והוא הגיע בו לרמה מקצועית גבוהה. לאחר שיעורים אחדים הוא קלט אתכללי המשחק, וגילה בו עניין רב והפך אותו למרכזי בחייו. במועדון "הפועל" שבקריית יובל עשה יוסי חיל: הוא זכהבמקום ראשון באליפויות רבות בתחרויות שנערכו בירושלים ומחוצה לה. כשהיה בן 14 שנים, הוא נשלח לייצג אתהבירה בתחרויות שנערכו ב"מכבי"-צפון וב"הפועל" תל-אביב.

יוסי המשיך את לימודיו התיכוניים ב"בית חינוך" בירושלים, ואף שם היה עירני, בעל חוש הומור, מעורב בחיי חברהואהוד על מוריו וחבריו. אבל השקעה של ממש הוא השקיע בספורט האהוב עליו.

יוסי גויס לצה"ל ונבחן, כדי להתקבל לסיירת מטכ"ל, אבל בבדיקות נתגלה פגם קטן בגבו, ולפיכך לא התקבל לסיירת. הוא החליט להתגייס לצנחנים, והתקבל לסיירת "עורב". כשהסתיימו האימונים והצניחות, חיפש יוסי אתגר חדש. ניתנה לו אפשרות לבחור בין קורס קצינים, שלאחריו יתחייב לשרת בצבא קבע, ובין עיסוק בטניס, שבו הוא מצא סיפוקרב. יוסי בחר בטניס. וכדי לסיים את שירותו בתפקיד, שיש בו מן האתגר, הוא התנדב ליחידה ללוחמה בטרור ועבר בהאימונים קשים ומפרכים. לפני שחרורו, הוא עוד הספיק להשתתף במבצע ליטני.

לאחר שהשתחרר מצה"ל, התחיל יוסי לאמן צעירים בטניס ואף שיחק בליגה הלאומית ובמשחקים בין-לאומיים בחו"ל. בעבודה עם הילדים הוא השקיע מרץ רב, והיה נחוש ברצונו לטפח בהם אלופי טניס. הוא שימש להם דמות אב ומחנך.

יוסי המשיך לשחק בליגה הלאומית, ונמנה עם ארבעת המעולים בקבוצתו.

כשפרצה מלחמת שלום הגליל, לא היה יוסי מוצב בשום יחידה. הוא נקרא למלחמה לפנות בוקר, וסופח ליחידת חי"רצנחנים. הוא נפל בקרב על כיבוש הכפר בית ליחיא שבלבנון, ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) והובא למנוחת-עולמים בהר הרצל בירושלים.

מפקדו כתב למשפחתו: "הוא היה חייל מצוין, עליז וחברותי וקיבל הכול בקלות ובחיוך".

רב סרן

רענן שהם

בן גילה ומנשה

סיפור חייו

בן בכור לגילה ולמנשה, נולד ביום ט' בסיוון תשי"א (13.7.1951) ברמתיים. את שנותיו הראשונות בילה רענן בגןהילדים ובבית-הספר היסודי, שבמושבה. כשהיה בן 8 שנים, הוא עבר עם משפחתו להתגורר בתל-אביב. רענן אהבאת המושבה, את הטיולים בפרדסים ובטבע, אולם הצליח להתאקלם גם בסביבתו העירונית והיה לאחד הילדיםהבולטים בכיתה וב"צופים". רענן סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "חשמונאים", והמשיך ללמוד בבית-הספרהתיכון של התעשייה הצבאית בתל-אביב.

בהיותו בן 11 שנים, הוא הצטרף לקבוצת הילדים בכדורגל של מכבי תל-אביב. אולם בגלל יום הלימודים הארוך, שהיהנהוג בבית-הספר התיכון שבו למד, נאלץ רענן להפסיק את אימוניו אלה. הוא עבר לשחק כדורגל בקבוצת הנוער שלהקאנטרי-קלאב בתל-אביב, ושם היה לקפטן הקבוצה עד לגיוסו לצה"ל. רענן היה גם חבר פעיל בשבט צופי "קהילה", ובמסגרת הגדנ"ע עבר קורס מ"כים. אחד החלומות שלו היה לרכוש קטנוע, ובגיל 16 הגשים את חלומו. הוא הוציארשיון נהיגה, ובכסף שחסך קנה לו קטנוע.

בהיותו בכיתה ב' התחפש רענן לצנחן, ומאז טיפח חלום להיות באחד הימים, לכשיתגייס, צנחן בדרגת סרן. לכן, כאשרהתברר לו כי סיכויו להתקבל לצנחנים הוא קלוש, בשל היותו תלמיד בבית-ספר מקצועי, רצה לעזוב את בית-הספרשלמד בו ולעבור לבית-ספר אחר. הדבר הטריד אותו מאוד, והוא שלח מכתב לרפאל איתן וביקש ממנו שיסייע לולהתקבל לצנחנים.

עד יום גיוסו (נובמבר 1969), לא היה ברור לאיזה יחידה הוא יוצב. אך בסופו של דבר, הוצב רענן לצנחנים. הוא עברקורס צניחה וקורס מ"כים, ושירת בתעלה בתקופת מלחמת ההתשה. גם בזמן השירות התבלט רצונו העז של רענןלהתמיד ולהצליח ולדבוק במטרה. לאחר שלושה חודשי שירות כמדריך כיתה, הוא נשלח לקורס קצינים וסיימובהצלחה. רענן חזר לגדודו, ושירת בו כמ"מ עד סוף שירותו הצבאי. למרות הבקשות החוזרות והנשנות לחתום קבע, החליט רענן לצאת לחיים האזרחיים.

לאחר שחרורו הוא החל לעבוד כמדריך גדנ"ע בבית-ספר תיכון "אהל שם" ברמת-גן, ובד בבד להשלים את תעודתהבגרות. באוקטובר 1973, כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים, נוכח רענן שאינו משובץ עדיין ליחידת מילואים, ולכן ירדלסיני לחפש את גדודו. הוא הוצב על גדות התעלה ושירת שם כחמישה חודשים. לאחר כשנה אחת, בין עבודהלמילואים רבים, הכיר רענן את נאוה, לימים אשתו ואם ילדיו. לאחר נישואיו עברה המשפחה להתגורר בגבעתיים, ושםנולד בנו ליאור. בתו - הגר נולדה כבר כאשר המשפחה עברה להתגורר בראשון-לציון.

רענן החל לעסוק בחקירות פרטיות כעצמאי, וראה ברכה בעסקיו. לאחר כמה שנים החליטה המשפחה לרכוש דירהבראשון לציון, ולשם כך נאלץ רענן לעבוד בעבודה נוספת כקצין ביטחון במלון. כאשר השתפר המצב הכלכלי, סיים רענןאת עבודתו בלילות במלון והמשיך לעבוד כחוקר פרטי. באותו זמן הוא הקים יחד עם אחיו עמיר, משתלת צמחי ביתברמתיים. רענן היה בן המכבד את הוריו, בעל מסור ונאמן לאשתו, ואב אוהב ודואג לילדיו.

כאשר פרצה מלחמת שלום הגליל דאג שמא שוב לא יקראו לו, ולכן התחיל כבר לשאול חברים ליחידה מה קורה. אך עודבאותו לילה גויס.

ביום כ"ז בסיוון תשמ"ב (18.6.1982), פיקד רענן על פלוגתו, שנעה לתפוס גבעה באיזור הכפר ינטה. תוך כדיהתקדמות נתקל הכוח במארב סורי, ובמכת האש הראשונה של ירי ורימונים נפל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית-שאול. לאחר נופלו, הועלה רענן לדרגת רב-סרן.

הוא השאיר אחריו אשה, בן, בת, הורים ואח.

סמל

אדמונד שחר

בן רחל ונסים

סיפור חייו

בן רחל ונסים, נולד ביום י"ב בכסלו תש"י (3.12.1949) בקזבלנקה שבמרוקו. אדמונד היה בן למשפחה מרובת-ילדים, שעלתה לארץ בשנת 1956, בהיותו בן 6 שנים. המשפחה התיישבה במושב ברק, שבעמק יזרעאל. הוא למד תחילהבבית-הספר היסודי האזורי "יד לחמישה", ואחרי שהשלים ז' כיתות עבר ללמוד בבית-ספר מקצועי "עמל" בעפולה, במגמת מסגרות. מילדות הייתה לו נטייה לעסוק במכשירים חקלאיים. אדמונד אהב מרחבים, ואת העבודה בשדה. הואאהב את העיסוק בטרקטור, עקב אחרי כלים חקלאיים חדשים שהופיעו ולמד להפעילם. אדמונד היה חבר בתנועת"הנוער העובד והלומד". הוא היה פעיל בה, והשתתף בטיולים שארגנה התנועה. בין גמר לימודיו בבית-הספר וביןגיוסו לצה"ל, הספיק אדמונד לעבוד כמפעיל טרקטור במושב רם-און.

בפברואר 1968 הוא התגייס לצה"ל, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. הוא עבר אימוני טירונות, קורס צניחה וקורסמ"כים ובאוקטובר 1969 עלה לדרגת רב"ט. ביולי 1970, עלה אדמונד לדרגת סמל.