עדויות וחוויות מפקדים ולוחמים
-
הקרב הגייסי בהשתתפות חטיבה 7
https://youtu.be/mPjL3mpfPeg
עדותו של קובי אברהמי מ״פ ל׳ על מעקף הגשר המפוצץ בבונום 67
בסד"כ היו גם
1.נגמ"ש וולקן בפיקוד קצין שהוקצה לי וחיפש אותנו יומיים בדרכים ובקשר. כשירו עלינו בחניון לילה טיל דרגון(כנראה כוחותינו, כי לסורים ולמחבלים למיטב ידיעתי לא היה כזה) הוא כבר היה קרוב וזיהה בטעות את הנפילה בתוךחניון הלילה כיציאה עויינת, הוא תפר צרור ארוך שפגע בנגמ"ש החימוש הגדודי והעלה אותו באש. למזלנו לא היונפגעים.
אחרי הביצוע הזה הוולקן שב ונעלם, בעצם מעולם לא נפגשנו מחוץ לרשת הקשר.
2. טנק שוט נוכרי בפיקוד קצין צעיר אבי שחר - למרכבה כידוע לא היה עדיין נכרי. השוט הגיע אלינו כבר במעבר הגדר. יש עניין כזה בשוט נכרי, אי אפשר למתוח לו זחל עם המפתח הרגיל/מאריך, חייבים "כוכב".
וגם כוכב רגיל יכול למתוח רק את אחד הזחלים כמו שעשינו כשזרח עלינו סופפסוף מיחידת המילואים ששלחה אתהטנק. לזחל השני צריך כוכב קטן יותר, "הולנדי" אם זכרוני לא מטעני, וכזה לא הגיע.
אבי שחר נסע בזהירות כמה ימים. בניגוד אלי שהייתי ללא ספק בעל התואר המוקפק אלוף הגדוד בפריסות. זחל (2) הצליח להישאר עם שני הזחלים עליו עד לגשר המפוצץ בפאתי עין חורשה, שם בקרב עם טנקים סוריים הוא חטף ח"שחץ בחזית הצריח מימין לתותח. למזלנו החץ חדר את הבלטן, החליק על דופן ימין ויצא החוצה ליד המרגמה בלי שאףאחד נפגע.
תנאי השטח לא איפשרו להוריד אותו מהכביש לפתוח ציר עוקף לגשר המפוצץ והחלטתי להשתמש לצורך זה בטד"ח.
3. טד"ח מגח בפיקוד סמל מילואים שאינני זוכר את שמו - הוא הזכיר לי את שמשון הגיבור בספר התנ"ך בתמונותשאמי הקריאה לי כילד. גבוה, שרירי, ובעל מחלפות שיער שעטרו את ראשו וכתיפיו. כשמחלקת ההנדסה התבררהכבלתי יעילה בפתיחת ציר עוקף לגשר "שמשון" הבין עניין במהירות וביצע את המבוקש בצורה מהירה ומדוייקת. הואהסתובב בניוטרל 90 מעלות על הכביש הצר בין קיר הסלע שמשמאלו למורד שמימינו בלי לפרוש זחל ובלי להתהפך(כך יכולנו אני ועטר הלפרין להמשיך ולהחזיק בתארים שלנו ללא איום), ירד בהצלחה מהכביש לשטח הפתוח בשיפועמטורף, והתחיל לפתוח ציר עוקף עם הכף.
לחרדתי מ"מ ההנדסה הלך לפניו לאחור וכיוון אותו. חששתי שהטד"ח יפעיל מוקש והמוהנדס ייפגע. למזלו שלהמוהנדס המוקש שאכן היה שם חמק מתחת לכף הדחפור והופעל על ידי בוגי ימין. התרחש פיצוץ עז (סנדביץ'?), גםהטנק וגם המוהנדס נעלמו לשניות ארוכות בענן עשן ואבק, הייתי בטוח שהמוהנדס הלך אבל הוא עדיין עמד שם בריאושלם עם פנים מאובקות והמשיך לכוון במסירות את הטנק קדימה עד שגלגל המתח המפורק חדר להכרתו ונעצר. כאןכבר איבדנו את הסבלנות, נטשנו את התו"ל , הימרנו על חצי ציר פתוח וחצינו את הואדי בהצלחה שניים אחרי יאיר אניקסטר.
חוויה מצמררת של קובי אברהמי מ״פ ל׳
ממרומי 40 שנות צריך להקדים ולומר שאמנם הסיפור נחקק עמוק בזיכרון ויש לו את כל הסיבות להיות מדוייקלחלוטין, אבל זיכרון כידוע אינו הקלטה, ואם מישהו זוכר אחרת, מוזמן להעיר ולהאיר.
היה "ידוע" (אל תשאלו אותי איך) שחוץ מלהרוג אחד את השני רצינו גם לשים את ידנו על שלל ראוי. צה"ל על T72, והסורים על מרכבה.
פלוגה ל' בפיקודי כמעט הכריעה את המשחק הזה לטובת הסורים בגול עצמי. וכך היה.
אחרי הפסקת האש הגדוד היקצה מחלקה בפיקוד מ"פ/סמ"פ לאבטח את הפיתחה שלמרגלות כפר ינטא. המחלקההמתוגברת תפסה עמדות ליד התצפית והתחלפה מידי כמה ימים, התנועה חזרה היתה בדרך כלל לילית.
באחת הפעמים כשהוחלפתי במשימה נסעתי במורד הרכס, הגעתי כבר לביקעה, ציפיתי בכל רגע לראות את הניצנוצים בשטח הכינוס, וכבר הרגשתי קרוב לשק"ש כשלפתע שמעתי צרור ארוך של מקלע. אחרי כמה שניות נורה עוד צרורוהפעם חלפו לי נותבים גבוה מעל הראש.
הצליל לא היה שייך לכוחותינו, לא אפס שלוש, ולא מא"ג. לאט אבל בטוח חילחלה בי ההכרה שזה הצליל הכבד משהושל גוריאנוב רוסי ואני בצרות!
הרמתי עיני למעלה לחפש את כוכב הצפון. הוא היה בשמיים אבל לגמרי לא במקום.
במקום מערבה נסעתי מזרחה.
הירי מעלינו נמשך מעת לעת. היינו בפתחו של ואדי צר, כנראה לא היתה להם הנמכה, ותודה לאל גם לא מוטיבציהלרדת לראות מה קורה למטה.
ירדתי מהטנק ויידעתי את כולם - התברברנו, אני מסתובב וחוזר לאחור, ליסוע אחרי, לא לדבר בקשר.
הסיבוב לא היה קל, ערוץ צר, סלעים פה ושם, אחרי שני נסיונות פרסתי זחל.
הדקות הקרובות היו מאוד מותחות.
המחלקה סובבה את הכלים בהצלחה.
צוות 2 בראשות הנהג דני מנחם הנהג הסתער על הטנק שלי חמוש בסכינים, חתך את הקשירות של כבל הגרירה לסלהצריח ורתם אותי לגרירה.
מפקדי הכלים הוציאו רימונים ושלפו ניצרות כדי לפוצץ את הטנקים במקרה שיסתערו עלינו, כדי שלא יקחו את הטנקיםבשבי.
חומי הקמב"ץ שהחזיק משמרת בחמ"ל חש בהתמהמהותנו, התחיל לחפש אותנו בקשר, בשלב מסויים החליט להריםתאורה כדי לראות מה קורה....
רפי הסמג"ד (ירון היה מג"ד בפועל מאחר וזיו המג"ד הואיל סופסוף להתפנות לטיפול בכתיפו הפצועה שנפגעה מפצצת מצררשל ח"א) התעורר, הבין מה קורה בגדול וחיזל"ש את התאורה.
גיל וחבורתו גררו אותי בחזרה לשטחנו ולשטח הכינוס הגדודי.
כשחצינו את הקוים בחזרה כבר עלה השחר ולא היתה בעייה למצוא את הדרך.
החזרנו נצרות לרימונים.
בבוקר הלכתי לקאולי להגיש את התפטרותי שנדחתה על הסף, מ"מ צעיר שעמד ב"גבול" וראה אותי עובר לסוריהשילם את המחיר.
עלינו בגפ"ס לתצפית. היה קל מאוד לראות - תלם בעומק חצי מטר שהותיר אחריו הזחל הפרוס נמתח לאורך הבקעהשלמרגלותינו מנקודת הפריסה ועד לחזרה הביתה.
משהו כמו 800 מטר.......
עד שירדנו החוליה הגיבורה כבר חתכה את הזחל ותיקנה לי את הטנק.
פרק הזמן שבו החזקתי בידי רימון בלי ניצרה וקיויתי שלא תיירה פצצת תאורה זכור לי כמפחיד ביותר בחיי, הרגשתייובש מוחלט בגרון, עמוק עד הבטן.
בלי לפגוע בזכויות - הנהגים של פלוגה ל' הם בעיני הגיבורים הכי גדולים שלי בלבנון.
אף אחד לא קרא לדני מנחם לצאת מתא הנהג המוגן ולבוא לשחרר את כבל הגרירה שלי, הוא הבין לבד שכל שנייהחשובה ובא בלי שקראו לו.
בדומה גם דני אשכנזי פצוע עם הרבה רסיסים בירך ימין התאושש ראשון מפגיעת הטיל בטנק ד' והוריד אותו לאחורלשטח מוגן עם מנוע שנותרו בו רק שישה צילינדרים מתפקדים.
ומאז ועד היום אלא אם ממש אין ברירה - לא תמצאו אותי מסתובב בלי סכין.
עדות יועד גולן מ״מ בפלוגה ל׳ על חוית סיור בוקר
הראשונה עבודה עצמית, אבל היד השנייה - עלי. 13/07/19 ערב שריונאים בנהלל
כמעט 37 שנים אחרי, אפשר אולי מבט משעשע משהו על רגעי מלחמה נוראים, אחרת נשתגע.
לאחר הפסקת האש במבצע של"ג, מלחמת לבנון הראשונה, אי שם בשלהיקיץ 1982, פלוגה ל' גדוד 75 חטיבה 7, מרכבות סימן 1, הארי שבחבורה, יושבים צפונית למאגר קרעון למרגלות ג'בל ברוך, בואך העיירה כפריה בוילה של בעל אדמות שברח, 6 קצינים צעירים ורב סמל אחד מופקדים על 7 מרכבות האלים, כך חשבנו, בחניון קרבי בין שדרת ברושים ומטע עצי פרי, הסוואה כמעט מושלמת.
השקם בטרם הפציע בוקרו של איזה יום מתקבלת קריאה בהולה בקשר - ירי על סיור פתיחת ציר מכיוון ג'נין, מה חדש? לא ג'נין ליד עפולה ג'נין בבקעת הלבנון, "ג'וב-ג'נין" מערבית לסולטן יעקוב.
מחלקת הכוננות קופצת לכלים, המ"פ קובי בראש, אחריו מ"מ 2 גיל וסוגר מ"מ 1 אני יועד. האדרנלין והטנק בפול גז נעים בשיא המהירות לעבר קו הפסקת האש בדרכים חקלאיות גרוסות בשרשראות הטנקים והנגמשים, מזויינים מכף רגל ועד ראש, פגז בקנה, מאג"ים וגלילונים דרוכים ספק נצורים.
ברשת הקשר הגדודית דברת בלתי פוסקת מטובלת בהוראות ברשת החטיבתית והפלוגתית, כולם מברברים והסיור בלחץ ומלחיץ את כולםומזרזים אותנו להאיץ, תגיעו מהר! תגיעו מהר! אמה מה - קיץ, דרכי עפר טחונות עד דק שווה פודרה, הטנקים מרימים אבק נוראי לא רואים ממטרוהשמש טרם הנצה, ואין ווישרים על העיניים והאבק נכנס בכל חור גם מבעד למשקפי המגן, אז אני שומר מרחק מ 2 שצמוד לעיני החתול האחוריות שלקדקוד שלפתע נעלמו כי פנה חצי ימינה ו 2 פספס והתחיל את הפניה מאוחר וגומר בתעלת ההשקיה משמאל לדרך בזווית חדה על צדו, כשהתותח שהיה לכיוון חצי שמאל עוצר אותו מלהתהפך, ולא מפקירים פצוע בשטח כי המלחמה לא תברח.. אז
עצור! אני פוקד, פורקים תותחים מקלעים ונשקים, אומר לגרי הטען לפצוח עיני נץ לסרוק השטח 360, נותן למשה התותחן את הקשר ומורה לו לעדכן ולהתעדכן במהלך הקרב וזה חוזר על כל פקודה, זעקה וצעקה ששומע בקשר וגם כך רעש הטנקים מחריש אוזניים גם בהילוך סרק, גיל ואני יורדים עם סכיני קומנדו אימתניים לנתק כבלי הגרירה שקשורים היטב לטנקים, מחברים הכבלים ומשיכה פה ומשיכה שם והטנק חולץ לאחור חזרה לשביל, שהחיינו!מעמיסים חזרה הכבלים ויללה חזרה למלחמה.
גיל ביניים מסתבך עם השכפ"ץ שנתפס בדיבורית של הכובע וי.אר.סי כי יש לו יד אחת שבורה בגבס, וקובי המ"פ זועק בקשר שהפקרנו אותו להילחם לבדו בכל הצבא הסורי ואש"ף ועמל ומי לא, מביאים אותי להחלטה גורלית שאני לא מחכה לגיל! הפגז חזרה בבית הבליעה והקליעים כבר בסתרשףמשאוים לצאת בתרועה רמה אלי האויב הנורא. מגביה התותח מקסימום מעלה על מנת לעבור את גיל ומתחיל לצודד קנה חזרה לחזית, ובאסרטיביות רבה נותן פקודה לנהג, משה! סע קדימה מהר!! פן נשפט על הפקרת המ"פ , כן, גם לנהג קוראים משה, ומשה שם פול גז...וגיל - הוא עוד עם השכפ"ץ , פתאום נעמד על הצריח ומרים את שתי ידיו מעלה על מנת להחליק את השכפ"ץ מטה ובום טרח ו-2 עף באוויר ממרומי הטנק ונוחת לפני, עצור!! אני זועק, וקופץ מטה אל גיל ההמום ומנסה להרגיעו, "ירו בי, ירו בי, חטפתי טיל" הוא זועק וכבר בטוח שסיים הקריירה... ואני אומר לו לא, לא, זה לא! זה אני עם התותח שלי...
לאחר כמה שניות ארוכות מתעשת ומנסה לקום ואבוי, לא רק הגבס נשבר ביד הראשונה וכואב, גם כאבי תופת ביד השנייה, אחר כבוד פונה לתאג"ד ואני חברתי למ"פ, נשארנו על הקו כל היום ולא ארע דבר, משהו שמע ירי, אולי בדמיון, אך לא על הסיור ולא על אף אחד אחר בגזרה באותו יום...
לאחר כמה ימים חזר גיל לפלוגה ושתי זרועותיו בגבס, הראשונה מהמרפק עד כף היד והשנייה מהכתף דרומה בתשעים מעלות קשורה לצוואר, שבר, שבר.חוויה מעשירה מאין כמוה, משהו, לשמש לו כידיים חלופיות למשך כמה שבועות – לעזור לו התלבש, לאכול, להתקלח, נו מילא, לשירותים...עד כאן!לאחר כמה התנסויות הצמדנו לו חיל תורן. לימים פרש מהשריון וטיפס בסולם הדרגות ופיקד על יחידה 504 והיה נספח צה"ל בלונדון, ואני בנובמבר אותה שנה משם ישר לבקו"מ והביתה.... ומיד למילואים וחזרה ללבנון... מספורי - יועד .
עדותו של שמוליק רוזנטל מ״מ 2 בפלוגה א׳
זה היה אתמול בלילה.
אני זוכר את הנסיעה על ציר הנפט...יצאנו מנפח תחתון בואך מחנות רווייה וירדנו לשער טוליפ דרך שאר ישוב. אנימ"מ ותיק בפלוגה א' גדוד 82 של חטיבה 7. רק לפני שבוע הייתי מושהה מתפקידי לאחר תאונת אימונים בתרגיללילה פלוגתי...אבל המלחמה בפתח וחזרתי מהר
לשבצ"ק...
ההתרגשות היתה גדולה. ערב לפני, ישבנו כל הקצינים באוהל בנות, צחקנו, שרנו ...היה הומור שחור שלפני מלחמה. גדוד 77 עזב את החטיבה ירד ראשון והתחיל בפעילות כבר בשבת... חיכינו לפקודה...
אורי מנשוף מ"פ א, צפריר הסמ"פ, חגי כהן ממ 1 ואני ממ 2 ....
פלוגת אלון גדוד 82 היתה מוכנה ומאומנת למשימה.....
מרכבות סימן 1....
בציר הנפט כבר התחילו לעוף פלטות בזוקה מפיני זחל שנשברו ותלשו את הברגים...(סידרנו עבודה למשהפלאח...חחח)
הטנקים היו עמוסים בחלקי חילוף, חוליות זחל, חביות סולר ומשאבות. חצינו את הגדר והגענו לשטחי הערכות
בבקעת עיון. נכנסנו לחניונים מבצעיים והתארגנו על הכלים...3 ימים ישבנו וחיכינו כשכולם לפנינו כברנלחמים....חשבנו שזה ייגמר ולא נילחם....שטיגליץ (ז"ל) המס"ח יזם השתלמות הפעלת אש ארט חיה בלבנון ... ואזהגיע הפקודה נועו למשימותיכם סוף!
בציר הכפרים המזרחי התבצר אויב סורי שכלל
טנקים וחוליות קומנדו עם נ"ט שמטרתם היתה לבצע קרב השהייה , לעכב את הטור הישראלי ולגבות מחיר... כל זאתבסיוע מסוקי נ"ט.
ביום שלישי יצאנו לדרך כשאנו עוברים דרך חטיבת השריון 401 בואך חצביה וצפונה לכיוון כביש ביירות דמשק.
התמונות הראשונות של
טנקי מגח שלנו שרופים היו קשות....סטירת לחי...איפוס מהיר. כן...זה אמיתי!!!
גדוד 75 הוביל ואנחנו אחריהם...התנועה בצירים ההרריים היתה איטית מאד והלחימה זהירה. ...יורים במקלעים לגגותהבתים ירי מונע...
סדר כוחות האוייב לא היה ידוע ולכן וזה השפיע מאד על קבלת ההחלטות. המעבר
דרך כפרים בצירים הרריים היה קשה וגרם נזק גדול להם וגם לנו. גשרי אבן וטרסות קרסו, כלים התהפכו...טנקיםנתקעו בבתים וזה גרם לעיכובים.
המפגש עם מסוקי הנ"ט היה טראומתי...חוסר אונים...
טנק ונגמש נפגעו ממש לידי....לשימחתי ללא נפגעים. לעומת זאת, פלוגת החי"ר שנשלחה לאבטח
אגף חטפה אש מכוחותינו ולצערי ספגה אבדות ופצועים. היה שלב שנסעתי לאחור מנופף בדגלים כדי לחדול אתהאש.... עצוב ומיותר...
הקרב המשמעותי של הפלוגה שלנו היה בליל חמישי שבו נדרשנו להוביל את הטור החטיבתי....בציר מזכירון בואךבקעת ינטא.
כבר בתחילת התנועה זיהה
אורי המפ 3 כלים סוריים מסוג ברד"מ סאגר חונים בסמוך לציר והשמידם מטווח 0. אין לי מושג עם הם היו מאויישיםאו נטושים אבל ההתקלות וההשמדה יצרו תרוממות רוח בקשר....נסענו על הציר בתוך הואדי ללא אבטחה וירינו כמומשוגעים לאגפים ירי מונע...לא היה מקלע לטען...אז רוני הטען קשר
ירה את כל המסניות בנשק אישי...חלק כי צריך וחלק לחיזוק הבטחון האישי. עם עלות השחר, נפתחה הראות
הלבקעה וזיהינו את הסורים בורחים.
הקרב הפך להיות מרדף, הם נוסעים ומפעילים מיסוך ואנחנו יורים. בדרך אני משמיד תותח מתנייע, משאית ואת כל מישברח ממנה....
הבוקר עלה על הבקעה ואיתו הגיעו שוב מסוקי הנט הסורים מכיוון ההרים ....מסוקי הגאזל. הטנק של אלי נפגע והנהגנהרג...זיהינו את המסוק ויצרנו ארגז אש פלוגתי לכיוונו...בום פגיעה! עוד קצת ירי לטווחים רחוקים לטנקים ונגמשיב.מ.פ סורים בורחים ו...פתאום חדל אש כללי...
השעה 12...הפסקת אש.
אקורד סיום...
יורדים מהכלים, מאובקים, עייפים ..לא מאמינים שנגמר...עוד קצת והיינו בציר ביירות דמשק...אבל לא. לא הגענו. נגמר. חבל... אבל טוב שנגמר. אנחנו בחיים.
בדיאבד,
המלחמה שלי נמשכה 4 שנים...
נכנסתי למלחמה בחור צעיר תמים ונאיבי ויצאתי משם בוגר, מחוספס חד ונחוש להמשיך...לתרום ולשרת. נפרדתימלבנון אחרי 3 שנים והלכתי ללימודים בפו"ם..
אהבתי את השריון, אהבתי את האחריות ואת האתגר ובעיקר אהבתי את החיילים שלי...ידעתי שהם סומכים עלי ואניסמכתי עליהם.
זוכר את הטנקים המפוייחים שלנו ושלהם, את הגוויות השרופות עם הריח הנורא ...
זוכר את אחוות הלוחמים לאורך כל הדרך, את המחוייבות ואת הרעות.
זוכר את אלה שנפלו תוך כדי ואחרי על אדמת לבנון...כי במותם ציוו לנו חיים.
נחבק את המשפחות השכולות ואת הפצועים..
אשרינו שזה העם שאלה לוחמיו.
תודה אישית לצוות שלי במלחמה. לפרדי הנהג המשוגע מעכו, לרוני הטען העירקי מרמת גן ולבני התותחןהתימני...קיבוץ גלויות.
40 שנה עברו, הזכרון חי בועט ונושם...
לימים חזרתי ללבנון כמג"ד 75 וכמח"ט 7....כל כניסה פנימה היתה מלווה בתחושות, בריחות ובטעמי המלחמהההיא...כל אחד ומלחמותיו.
מחזק את חיילי ומפקדי צה"ל, מיטב בנינו ובנותינו, שנמצאים בכל רגע נתון על משמרתם ונעריך את הקרבתם למעןהעם
והמדינה. חזקו ואימצו ושובו הביתה בשלום. אמן!
עדותו של ערן שוויצר איש צוות בטנק הנוכרי(נשר)
שמי ערן שוויצר.הייתי מט"ק בפלוגה ל' גדוד 75 ובחודשים האחרונים שלפני המלחמה שימשתי כרס"פ הפלוגה.מכיווןשלא הייתי משובץ על טנק,ביום ראשון נשלח צוות להביא טנק מסדנת שמשון ואני שובצתי עליו עם עוד מט"ק מיכהגואטה והתותחן רוני וייס.יצאנו ביום ראשון בלילה בדהירה מטורפת על ציר המפלים (חופשי על הכביש..) ולאחר מכןדרך ציר הנפט צפונה,עד הירידה לעמק החולה.הטנק של המ"מ קאופמן פרס,התחלפנו בטנקים ואני נשארתי עם הצוותשלו להעלות זחל.בבוקר הצטרפנו לכוחותינו וכך ג'יעגע'נו בשטח במשךמספר ימים עד יום חמישי בבוקר.כנראה ביוםרביעי בערב או ביום חמישי בבוקר קיבלתי "העברת תפקיד" - בשל עברי כשוטניק צוותתי לטנק שוט נוכרי כטעןקשר.הצוות היה מילאומניקים שהטען קשר שלהם כנראה נפצע בתקרית המטוסים בחצבייה.האווירה בטנק היתה"מילואימניקית" למדי,צוחקים ואוכלים...עד שעברנו להוביל את הכח על ציר הכפרים.היכון לירי וקדימה לאטלאט.מאחורינו נסע המ"פ וגם נסעו אחרינו טנק דחפור ואולי עוד כלים מסוג זה.בשלב מסויים החל עלינו ירי,אולימרגמות.נצמדנו לקיר שהיה משמאלנו לאורך הכביש תוך סגירת מדפים.המ"מ אבי שחר שהיה המט"ק רצה קצתלהתרשם מהנוף בחוץ...הוציא את הראש ונכנס מיד פנימה עם פנים מלאות בדם.מסתבר שחטף כמה רסיסים לא רציניאבל מספיק כדי להבהיל אותנו.נאלצתי להיפרד מהתחבושת האישית שלי לטובתו (מה אני אחזיר להם בבקו"ם???...העזתי להרהר).המשכנו להתקדם ,ירינו כמו משוגעים מהמקלעים למעלה וגם במקביל לכל השיחים שבאזור ועלכל מיני חושות ,כולל ירי כמה חלולים בתנועה. עד שהגיע "בום גדול,חטפנו משהו.מסתבר בסוף שהיה ח"ש שפגעבנו.לא ידענו מה אבל כל הטנק התמלא באבק וכל הצוות מתחיל לצרוח נהג אחורה מהר...הנהג ממלא פקודות,לוחץעל הגז ברוורס ואנחנו כמעט יורדים למטה אל הוואדי שמימין לדרך.חוזרים אחורה קצת ומתחילה המתנה.קיבלנוהוראה לרדת מהכביש אל הוואדי,אחרי כמה מטרים הזרועות של הנוכרי מקדימה עפות באוויר - כנראה ממוקש.אחרישהתגלה שגם גשרון שהיה על הכביש לפנינו פוצץ ולא היה המשך מעבר על הכביש התחילו פעולות של עבודותמע"צ...פריצת מסלול עוקף בוואדי,הנדסה ,פינוי מוקשים,טד"ח.מתחילים לעבור על הדרך שנפרצה ומתחילים לטפסעל הרכס.המג"ד נותן פקודת לעלות לעמדות ואחריו קובי המ"פ....."תחנות לנדאו כאן קודקןד,התקפה...". אביהמט"ק שלנו לא יכול היה לוותר,אמר שאנחנו חייבים גם להסתער עם כולם,רק שכח שיש איתנו עוד כמה טונות שלפלדה עם הנוכרי.אחרי כמה מטר - פריסה פנימית של הזחל.מסביב המולה עשן,ירי,מסוקים באוויר.אנחנו תופסים אתהנשק יורדים למטה ורצים להסתתר בין הסלעים.נראה שישבנו שם שעה שעתיים עד שנעשה קצת שקט.חזרנו לטנקואז ראינו את הפגיעה של הח"ש בצריח מקדימה.הח"ש פגש את הבלטנים וקיבל סטייה לתאי הזיווד בצד שמאל וגםהספיק בדרךהנחמד הזה לחורר את כל מזרוני הצוות שהיו קשורים.יותר מאוחר קיבלנו עזרה מאיש החימושנחשון.הגיע עם שופל ועזר להרים את הזחל בגלל שהטנק היה ממש בשיפוע.השופליסט קיבל קצת פיק ברכיים להיותבמעמד הזה,התחמק הצידה,אז נחשון כאיש ההתיישבות העובדת עלה על השופל במקומו. נראה שנשארנו שם בלילהוביום שישי בבוקר הגיעו כבר מהתחזוקה וכל הדרגים עם אוכל דלק.בהמשך היום הגענו לנקודה שהייתה לידנו שבההיו מרוכזים עוד צוותים וכלים שנפגעו ביום אתמול ומשם יצאנו בשיירה לכיוון ראשייה וכפר קוק להצטרף לפלוגה ולגדוד.